למה הספר האלקטרוני ינצח
מאיר שלו כתב על זה יפה (לצערי אין לינק בגלל מדיניות האינטרנט של העיתון בו הוא כותב): הספר האלקטרוני (ה-e-reader) הוא הדבר הבא. הוא מה שיכול להפוך את מאבק סטימצקי-צומת ספרים עליו כתבתי בפוסט הקודם למלחמה לא רלוונטית. יצא לי לראות דגם של ספר כזה בימים האחרונים. זה נראה כמו מהפכה.
אני אוהב ספרי נייר. הם מעוררים בי נוסטלגיה, רומנטיקה. אבל הלעג של שלו לרומנטיקה הזו מוצדק. במעבר מלוחות אבן למגילות קלף, הוא כתב, היו בטח טהרנים שהתלוננו. אין לזה את התחושה המוצקה של לוח אבן, הם בטח אמרו. זה לא זה. ריח של ספר חדש הוא ריח של דבק, ונייר. לא יותר.
זה לא נכון לגבי הדור שלי, כמובן. או כמעט לא נכון. אבל זה נכון בהחלט לדור הבא. התקליטים פינו מקום לדיסקים, שפינו מקום לקבצים, והמוזיקה נשארה. גם המילה תישאר, אבל אולי "כתובה" כבר לא יהיה רלוונטי. מוקלדת? אולי. הקינדל של אמזון והנוק של בארנס אנד נובלס, שני דגמים של ספרים אלקטרוניים, נמכרים מצוין. ואין סיבה שלא. המסך שלהם נוח לקריאה, המכשיר יכול לאחסן עשרות ספרים, וזו רק ההתחלה – הם עדיין יקרים ולא משוכללים, יחסית.
ספר אלקטרוני לא רק חוסך מקום בבית, ומשקל בתיק. הוא יאפשר לקנות יותר ספרים, שיעלו מן הסתם פחות. או כלום – כבר עכשיו אפשר למצוא באתרים ותוכנות שיתוף קבצים ספרים פיראטיים. הוצאות הספרים יצטרכו להתמודד עם אותן צרות שגוררות את תעשיית המוזיקה לאבדון. נקווה שהן יעשו זאת עם קצת יותר שכל, וקצת פחות עורכי דין.
והטכנולוגיה רק בראשית דרכה. אפל עוד לא נכנסה לשוק. המחירים יירדו, והספרים ישתכללו. פתאום נגלה שזה כיף לקרוא ספר שמאפשר לך לבדוק הגדרה מילונית או ערך בויקיפדיה של מילה או שם המופיעים בו. או להוריד ספר שמתחשק לך לקרוא עכשיו, באמצע הלילה, ולא לחכות לטיול לחנות הספרים מחר. שלא לדבר על מה זה יכול לעשות לעיתונות המודפסת – שתוכל להשתחרר, אולי, מכבלי הדפוס.
ומה באמת עם חנויות הספרים? אם סטימצקי וצומת ייכנסו לעסק מוקדם, ייתכן שהמלחמה ביניהן לא תיעלם, אלא תעבור לעידן הבא. ברור למה אמזון מוכרת את הקינדל. אם צומת תמכור ספר אלקטרוני שמסך הפתיחה שלו מציע מבצעים לספרים של ההוצאות המחזיקות בה, או שמי שרוכש אותו יכול לקנות אותם בהנחה, היא תייצר גירסה דיגיטלית של שולחנות מבצעי ה-4 ב-100 שלה. יהיה מעניין, וכנראה שגם הקוראים, וגם יערות הגשם, ייהנו.
10 תגובות ל-“למה הספר האלקטרוני ינצח”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
יש משהו בספרים מנייר, ולא יעזור כלום. אבל יש המון ספרים שהם פשוט "לקריאה" ולא ל"אוסף הפרטי" שאפשר ורצוי לרכוש בצורה דיגיטלית. אותו הדבר עם תקליטים. יש אלבומים שאפשר לרכוש באייטיונז או משהו ויש אלבומים ש"צריך שיהיו בבית". בנוגע לקריאה באייפון-או בכל סמארט פון אחר, אני מוצא את הדבר כ"כ לא נוח, שאני מעדיף להחזיק כבר כרך עצום מאשר לקרוא במסך הפיצי הזה.
אי אפשר להפעיל קינדל בשבת
לגבי הנוחות – מי שעוד לא נחשף לקוראים אלקטרוניים, צריך להבין שמדובר בחוויה אחרת לגמרי. זו איננה קריאה ממסך מחשב (או בטלפון סלולרי, אפילו אייפון).
מדובר בדיו. דיו אמיתי, והוא נראה מעולה, חד וברור והכי חשוב, ללא תאורת רקעת כך שאין סינוור והקריאה היא ממש כמו מדף.
אז כן – המהפכה בהחלט מתרחשת עכשיו.
האם באמת שמירה אלקטרונית עמידה יותר מנייר בפגעי הזמן?
מה שהודפס על נייר, נכתב על קלף או על פפירוס, או שנחקק באבן, מספיקים החושים שנולדנו איתם בלבד על מנת שתהיה לנו גישה אליו. לעומת זאת ידע שנשמר באמצעים טכנולוגיים דורש אמצעי טכנולוגי בנוסף על המדיה והחושים על מנת לגשת אליו. אמצעי טכנולוגי כזה לא בטוח שיהיה זמין בעתיד. בייחוד בטווחי זמן ארוכים. רק בעשרות השנים האחרונות ראינו דיסקטים של 8 אינץ', 5.25 אינץ', 3.5 אינץ', סרטים מגנטים, תקליטורים בפורמטים שונים ועוד. מה שנשמר בטכנולוגיה שלפני עשרים, שלושים שנה, כבר היום הוא לא כל כך זמין, אלא אם כן מישהו דאג להמיר את הנתונים לאמצעים עדכניים יותר. מכאן שעל מנת שאינפורמציה דיגיטאלית תישמר לטווח זמן ארוך, צריך גוף חי של אנשים שיעדכן מפעם לפעם את הנתונים בהתאם לטכנולוגיות החדשות. הרענון דרוש לא רק מפני שהטכנולוגיות משתנות, אלא גם מפני שאורך החיים של המדיה שעליה נשמרים הנתונים הוא מוגבל. מכאן שמה שלא יזכה לעדכון מתמיד, ייהפך עם הזמן לערימת גרוטאות.
צריך להיות תמים כדי לחשוב שהתרבות הטכנולוגית של ימינו תמשיך תמיד להתפתח בצורה ליניארית. היו תרבויות גדולות בעבר שמה שנשאר מהם הן חורבות בלבד. אבל התרבויות האלה השאירו שרידים כתובים ואחרים באמצעים "פרימיטיביים". שלחלקם גם היום אחרי אלפי שנים יש גישה כלשהיא.
צא וחשוב על מצב שמגילות ים המלח היו נשמרות על גבי דיסקטים, אן שהמצרים הקדמונים היו שומרים את כתביהם על גבי תקליטורים.
אבל אתה מתעלם מאספקט חשוב.
תעשית המוסיקה מקבילה לתעשיית העיתונות, כי כאן וכאן מדובר בחוויה שאורכת כמה דקות.
כדי לראות מה יהיה עתיד הספר האלקטרוני, צריך להסתכל מסביב, למשל על תעשיית ספרי הלימוד באקדמיה. האם הספר המודפס נעלם שם? ממש לא. האם הצורך במכונות הדפסה וצילום נעלם? ממש לא.
זה פשוט לא נוח לשבת ולקרוא מאות/עשרות עמודים על מסך. זה נחמד לקרוא חמישה עמודים, זה נחמד לקרוא עיתון ולשמוע להיטי פופ, אבל לשבת מול מסך ולקרוא רומאן, זה פשוט לא כל כך כיף
מה ההבדל העמוק בין קינדל לבין לפטופ קטן, אליו הורדת גרסה של פי.די.אף? זה די אותו דבר. ובשניהם, כשמדובר ביצירה ארוכה, אנשים מעדיפים להדפיס. זה המצב כיום. לא מתוך נוסטלגיה, סתם כי זה יותר נוח.
היתרון היחיד לספר האלקטרוני הוא החלל שתופסים ספרים. אני צופה שמצב הוצאות הספרים ומכירת הספר הרגיל לא ייפגעו בצורה אנושה כל כך כמו שקרה בתעשיית הדיסקים והמוסיקה. שתי התעשיות, האלקטרונית והרגילה, יוכלו להמשיך לחיות בשלום. בנוסף, ייתכן פיצול של תעשיית הספרים לספרי בידור (ג'ורנליסטים במהותם), לבין ספרות יפה והגות.
אף כי אני מהאחרונים שעוד קונה דיסקים ועיתוני פרינט, אני חייב להגיד שאתה כנראה צודק. הורדתי את אפליקצית הקינדל לאייפון, שזה אפילו עוד יותר נוח כי זה בכיס כחלק מהטלפון, וזה עושה את חווית הקריאה בדרך, כשממתינים, וכו', גם כשלא טרחת לשים את הספר הכבד בתיק, קלה נגישה ונעימה…
בכל מקרה, קובצי פי.די.אף. בעברית. כבר היום יותר נוח לי לאסוף מאמרים בעברית ולקרוא אותם בקינדל במקום להתמודד עם המסך.
בנוסף, המטרה העיקרית של רוב הדפוס בעולם אינו ספרים אלא סוגי תקשורת אחרים. אם תרצה, זה דומה לסוודרים: מכונת הסריגה לא הרגה את הסוודר הסרוג-ידנית אלא הפכה אותו למוצר מותרות.
כך יקרה גם לספרים. רוב הקריאה שלנו תהיה על פני נייר אלקטרוני וקצת, הקריאה שמתרווחים איתה בכורסא הנוחה, תהיה על ספרים מנייר.
המהפכה הזו כבר כאן, לדעתי.
מה זה יעשה לעובדי מקצועות הדפוס? והשינוע וההפצה, תעשיות-ענק אלה שרובן מאורגנות (הודות לרני ושותפיו לעשייה המבורכת)?
הכי חשוב בין הקורא לספר נכנס מתווך עם עניין כלכלי מובהק. כתוצאה יש להניח שעד סוף הימים כל כמה זמן יצא מכשיר חדש לקריאה כמו התוכנות של ביל גייטס
האם יהיה כדאי להוציא מהדורות קטנות של שירה למשל בידיעה שזה יועתק או שענפי ספרות שלמים יפורסמו ע"י המחבר בלבד והאחריות לשימור והפצת הספר תהיה עליו בלבד?
האם זה אובדן המהדורות לאספנים על נייר מיוחד טיפוגרפיה מקופדת וכ"ו.
האם יפותחו שיטות סימון בטקסט כמו שהיום כתיבה בעט או עפרון בצד הדף
האם באמת שמירה אלקטרונית עמידה יותר מנייר בפגעי הזמן?
ברור שספריות יעוטו על זה. חדר מדפים והנעת ספרים בתוך הספריה וסידורם עולים מליונים
התוצאה תהייה שכמו כבר היום מהר מהר אלפי ספרים יזרקו מהספריות ולחלקם אין תחליף. גם כיום בישראל הושמדו ספרים שרק בדיאבד נמצא שהיו אלו עותקים נדירים ויחודיים.
קשה לנבא מה יהיו התוצאות וצריך להתאים את המערכת הספרותית לכך בזהירות
שאפשר להוריד לאייפון
למעשה זה אירוע כפול כי זה הופך את הספר הזה לספר האלקטרוני הראשון לקורא-ספרים.
כנראה שהמהפכה כבר כאן
אין אף קורא אחר, לא הקינדל ולא זה של ברנס אנד נובל שתומכים בעברית
אז אם זה מגיע דרך האייפון ועם כמות האייפונים שיש-יהיו בארץ מדובר בהחלט במהפכה
שאפשר להוריד לאייפון
למעשה זה אירוע כפול כי זה הופך את הספר הזה לספר האלקטרוני הארשון לקורא-ספרים.
כנראה שהמהפכה כבר כאן
אין אף קורא אחר, לא הקינדל ולא זה של ברנס אנד נובל שתומכים בעברית
אז אם זה מגיע דרך האייפון ועם כמות האייפונים שיש-יהיו בארץ מדובר בהחלט במהפכה