טום סוייר, ספרים ולמה אני אוהב את העידן החדש
זה הלך ככה:
אני חושב שזה היה לינק שמישהו העלה לפייסבוק. 10 סיפרי/סיפורי מדע בדיוני שאולי השפיעו על הלהיט/תופעה אווטאר. הקלקתי, קראתי, וסיפור אחד נראה לי מעניין במיוחד.
אז הרצתי אותו בגוגל.
הלינק הראשון מצא אותו, מוכן להורדה בחינם מהאתר הזה, פרויקט גוטנברג.
הורדתי. אבל לא באמת נוח לקרוא סיפור על מסך המחשב.
חזרתי לגוגל. המטרה הפעם – תוכנת שתהפוך את האייפון שלי לקורא ספרים אלקטרונים. מתברר שיש כאלה, לא מעט, חלקן בחינם. מתברר גם שמישהו כבר טרח לבדוק אותן ולכתוב עליהן ביקורת די מקיפה.
הורדתי את סטנזה.
נכנסתי למיטה לקרוא. לא צריך אפילו מנורת קריאה, המסך של האייפון עושה את העבודה, הדפדוף באמצעות מחוות אצבע קלילה עדיין מגניב.
בבוקר כבר הורדתי עוד ספרים מהיצע החינם – האקלברי פין וטום סוייר, יוליסס של ג'ויס ועוד.
כל זרם התודעה הזה לקח דקות ספורות. מעולה לסקרנים עצלנים ששונאים דחיית סיפוקים. והסיפור לא רע בכלל, אגב.
4 תגובות ל-“טום סוייר, ספרים ולמה אני אוהב את העידן החדש”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
הנותן דמיון בברואיו.
אולי זה המסך של האייפון, או אנימציית הדפדוף החביבה – אבל זה מרגיש כמו לקרוא ספר. העיניים הן הצינור, הדמיון עובד
יצאתי למילואים באזור תקוע עם פאלם שחורלבן מדגם m505
ועם "הרפתקאות שרלוק הולמס" ועם "עליסה בארץ הפלאות" שהורדתי מהאינטרנט.
היה מצוין ולא היה כבד מדי בתרמיל.
עכשיו אני חזרה בעולם של ספרי-נייר.
באחד משיעורי ה"תקשורת ו.." משהו, אמרה לי איזו דוקטור שהמדיום ישנה את חוויית הקריאה, כי קפצוץ העיניים בין שורות אלקטרוניות שונה מקפצוץ העיניים בין שורות מודפסות, מפעיל חלקים שונים במוח וכו'.
אתה חווית משהו כזה? אצלי זה היה די דומה. נראה לי שספר קוראים באמצעות הדמיון, בין אם זה במודפס ובין אם בביטים.
המסך של האייפון?
כי על הקינדל זה עונג גדול לקרוא. האייפון נראה לי זערורי משהו (למרות שאני מבינה שהרזולוציה פשוט מופלאה ומעבירה חווית קריאה של פונטים של ספר).