עג'מי, מי מפחד מלימודי ערבית, ומה עם גדעון סער

באחת הסצינות בעג'מי, המועמד המוצדק לאוסקר, מגיע בינז', ערבי מיפו, למועדון בתל אביב. יש לו חברה יהודיה, הוא נראה היפ ומגניב, ומדבר עברית שוטפת. אלא שפתאום הטלפון מצלצל. אביו על הקו. יש צרות בבית. ועם אבא, בינז' מדבר ערבית.

 

הסצינה קצרה, והמצלמה לא מתעכבת לקלוז אפים על פני הסובבים יותר מדי, אבל התגובה ברורה. ברגע שהם שומעים ערבית, הם נדרכים. הם לא מבינים את תוכן השיחה, רק שומעים את הצלילים שגורמים להם לחשוב על פיגועים, על נשק, על בריחה. לו היו מבינים ערבית, יכול להיות שהתגובה היתה אמפתיה. צרות עם ההורים תמיד מעוררות הזדהות. אבל למה בעצם שיבינו?

 

עג'מי נראה לפחות בחלק הראשון שלו כמו סרט זר, בגלל השפה. ערבית היא אולי שפה רשמית בישראל, ואנחנו חיים באזור שבו כולם דוברים אותה – אבל היא אינה מקצוע חובה בבתי הספר. בתי, בכיתה ה', לומדת כבר 3 שנים אנגלית. ערבית? לא. כשאני הייתי בבית הספר הציעו לי לבחור בגיל 12 בין ערבית לצרפתית. אולי חשבו אז קדימה, וחזו את הפריחה הנדל"נית שתגיע עם יהודי צרפת. אבל אף אחד לא חשב שילדים לא צריכים לבחור – הם חייבים ללמוד את השפה שבה מדברים כמעט כולם בשכונה שלנו.

 

בחרתי בצרפתית, וגיליתי את מה שכל מי שלמד שפה חדשה יודע – אין מנוס מללמוד גם קצת על התרבות ועל דרך החשיבה של דוברי השפה שאתה רוכש. כשישבתי מול עג'מי, לא יכולתי שלא לתהות אם זה העניין. האם לימודי הערבית כאן נדחקים לשוליים בגלל חשש של גורם כלשהו מהפיכת האחר לקצת יותר אנושי. אולי אם נבין את השפה, את הניואנסים, היא תהפוך מבליל צלילים גרוני של מי שבא להשמידנו, למשהו יום-יומי יותר. מפחיד פחות.

 

ומה יקרה אז? מה יהיה אם פתאום נבין יותר ללבו של הצד השני? קשה יותר לעשות דמוניזציה למישהו שאתה מבין. קשה יותר לקבוע קווי גבול ברורים, לעשות חלוקה לשחור ולבן. המצב הופך מורכב יותר. יכול להיות שזה לא נוח למישהו בקרב מקבלי ההחלטות?

 

תיאוריות קונספירציה בצד: לימודי ערבית חובה, מגיל צעיר, הם לא עניין של ימין או שמאל. זה פרגמטיזם פשוט. זו סביבת המחייה שלנו, ככל שנבין אותה יותר, נחיה בה טוב יותר. שר החינוך, גדעון סער, מצליח בינתיים לייצר לפחות מראית עין של עשייה ואכפתיות. אפשר להתווכח על הפעולות, אבל נראה שהאיש נחוש לבצע, לא מעט בעת הנוכחית.

 

הנה מהלך שהוא יכול להוביל, דווקא בגלל השיוך המפלגתי שלו. אם שר חינוך מהשמאל היה מנסה להכניס את לימודי הערבית אל לב המערכת, אפשר לנחש בקלות לאילו תגובות היה זוכה. לשר חינוך מהימין לעומת זאת יש סיכוי לעבור את זה בלי זפת ונוצות בכיכר העיר. נראה את סער נענה לאתגר.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

9 responses to “עג'מי, מי מפחד מלימודי ערבית, ומה עם גדעון סער”

  1. עמרי says :

    נחמד לחשוב על איזה כיף היה כאן אם כולם היו מדברים את אותה שפה אבל ב1994 כשבני שבט ההוטו רצחו במשטות וגרזנים כמליון מבני הטוטסי, כולם דיברו אותה שפה. או דבר בקמבודיה ובארמניה ולדעתי היהודים בגרמניה דיברו גרמנית יפה יפה. ועוד לא התחלנו לדבר על ערבים דוברי עברית רהוטה שבכל זאת עשו יופי של דמוניזציה לדניאל שפי בת החמש ורצחו אותה במיטתה בישוב אדורה בשנת 2002.

    אבל ללמוד ערבית זה חשוב, אין ספק.

  2. יובל אדם says :

    צודק לחלוטין
    לפני איזה 5 שנים ארגנתי עם חברים בלימודים משלחות של סטודנטים מתל אביב לבקר סטודנטים מרמאללה. רוב המשתתפים מעולם לא נפגשו עם הצד השני. לישראלים היה מוזר לראות שיש אנשים בצד שני שהם לגמרי רגילים ורק רוצים לחיות, ויש להם פרצוף והם אוהבים יו 2, ולפלסטינים היה מוזר לראות ישראלים בלי מדים, שלא עושים להם צרות
    טוב ברור שאני מקצין קצת, אבל אני כן מתעקש שההפרדה, אם הלשונית ואם החומה, מאפשרות ומקלות על הדמוניזציה של הצד השני, משני הצדדים
    וחבל.

  3. שרון רז says :

    מסכים לכל מילה שלך כאן, וזה פוסט חשוב, גם אני תוהה לפעמים מה קרה ולאן נעלם לימוד השפה הערבית בבתי הספר, אני ממש מצטער שלא לומדים את זה כיום בכל בתי הספר ומצטער גם שאני שכחתי את מה שכן למדתי, חבל גם שלא ממשיכים עם זה בתיכון

  4. מיקי says :

    אני שולחת את הבנות לגן יהודי-ערבי בדיוק בגלל זה. השפה. חשוב שידעו ערבית, יכירו קצת את השכנים ואת המנהגים שלהם. למען האמת, הבורות שלי ממש מביכה (אז אני קוראת על כל החגים המוסלמיים בוויקיפדיה).
    התגובות מהסביבה מאוד משונות – ברוב המקרים ממש לא מבינים אותי, אפילו אנשים שנראים "נורמלים" ממש לא מבינים את הבחירה חלקם אפילו מביעים את דעתם בנושא. מרגיש לי מוזר. ואני לא בן אדם כל כך פוליטי. הגן פשוט מצוין, אגב

  5. בילי ב. says :

    זו הסצינה שהכי הדהדה לי מהסרט,
    כי כל השאר, לא נעים להגיד, הרגשתי שהעלילה טיפל'ה לא אמינה, במיוחד לאור העובדה שיוצא לי להגיע לעג'מי כמעט כל שבוע (למרות שעכשיו לאור החדשות האחרונות, אני יכולה להודות שאולי אני טועה)
    בכל אופן, הרמת הגבה והחשדנות של הישראלים המגניבים במועדון הייתה כל כך אותנטית, אנחנו כנראה לא מגיבים כך לאף שפה אחרת.
    ואני מסכימה בהחלט שלימודי ערבית הם חשובים מאין כמוהם, לא פחות מאנגלית, ובטח יותר מצרפתית.

  6. דודי says :

    משרי חינוך מהשמאל להגביר את לימודי הערבית היה דווקא אילוץ פוליטי. יותר קשיים להזיז דברים במשרד עצמו.

  7. לירז says :

    יצאתי מהסרט עם אותה המחשבה בדיוק. איך זה יכול להיות שאנחנו לא מדברים ערבית?! גם המקום המתנשא של הציפיה הברורה מאליה מהצד השני לדעת את השפה שלך עולה מזה. אבל בעיקר משהו בסיסי יותר – איך אפשר לדבר על חיים יחד, בחברה אחת, ואם נהיה ממש אופטימיים גם בדיאלוג משותף, אם את המרכיב הכי בסיסי של תקשורת – השפה, אין לנו. אבסורדי. אז יאללה גדעון סער וכו'.

  8. אזרח. says :

    הלוואי ושר החינוך יכניס את לימודי הערבית אל לב המערכת.אני חושש שבקואליציה הנוכחית זו משימה קשה עד בלתי אפשרית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: