פורנו מוות והיגיון עקום בסרט החדש של פיטר ג'קסון

לסרטים צריך להיות היגיון פנימי. גם אם הם סרטי מדע בדיוני או פנטזיה. למבט מגן עדן, החדש של פיטר ג'קסון, אין כזה. בכלל. ואני לא מדבר על העובדה שהגיבורה הראשית והמספרת היא סוג של רוח רפאים.

הפוסט הזה עמוס בספוילרים. אם אתם מתכננים ללכת לסרט, אל תקראו. רק שלא כדאי לכם ללכת. התחושה היא שג'קסון היה כל כך עסוק בליצור אימאג'ים מרהיבים, שלא נשאר לו כוח להתעסק עם עלילה, או הדרכת שחקנים. גרוע מזה – יש בסרט האדרה ורומנטיזציה של המוות, באופן מטריד עד זוועתי.

זה הולך ככה. סוזי סלמון, ילדה בת 14, נרצחת על ידי השכן שלה, פסיכופט מפחיד בגילומו של סטנלי טוצ'י – שחקן מצוין ואחד משני השחקנים היחידים כאן שעושים עבודה סבירה. במקום להפוך למזון לתולעים סוזי נשארת במין עולם ביניים שנראה כמו סדרה של מצגות מחשב קיטשיות במיוחד שאיזה מכר מעצבן שלח לכם. המון נופים מרהיבים, תלבושות מתחלפות ובכלל.

בינתיים, בעולם הפחות צבעוני, המשפחה מתפרקת כי אבא נכנס לאובססיית מי רצח את הבת שלי, ואמא דווקא רוצה להמשיך הלאה. הבת הגדולה בעד אבא, הבן הקטן בכלל לא רלוונטי ולא ברור מה בדיוק תפקידו בסרט, וזהו בערך.

נתחיל עם ההיגיון. לאבא יש אולי אובססיה, והשוטר החביב לן (כריסטופר מהסופרנוס, בתפקיד שלא נותן לו כלום) רוצה לעזור, והם אכן חוקרים כל קצה אפשרי, אחרי שאבא מבין שזה חייב להיות מישהו שהיא הכירה. כל שכן, כל מכר – מלבד השכן שגר לבד מעבר לרחוב, נראה כמו פדופיל רצחני, בונה באובססיביות בתי בובות לילדים, ורק חסר שיסתובב עם שלט ניאון שמכריז "אני אוהב לבתר ילדים". הוא נראה להם דווקא בסדר.

הלאה. סוזי נלכדת ונרצחת בתוך מין מרתף שנבנה מתחת לאדמה, באמצע שדה תירס בין בית הספר לבית שלה. המרתף מלא בובות, משחקים ושאר אביזרים. מדובר בחתיכת פרויקט הנדסי, ובהמון מוצרים לילדים שקנה השכן הבודד. ואז נרצחת ילדה – אבל אף אחד לא שם לב לשום דבר מוזר. המממ.

וגם: סוזי היא צלמת חובבת, שמצלמת כל מה שזז. היא משאירה אחריה המון סרטי צילום לא מפותחים, אבל למרות כל מה שנכתב עד כה, לא אבא ולא המשטרה חושבים לפתח את הסרטים מיד. אבא מארק וולברג מפתח אחד בחודש, כפי שהבטיח לה בחייה, ורק בפילם האחרון מסתתר הרמז לפתרון התעלומה.

ויש עוד, כמו הסצינה המופלאה שבה השכן צועד ברחוב ריק מאדם ומכונית, ואבא מארק וולברג צועד אחריו עם מחבט בייסבול, אבל הוא כנראה שקט כמו נינג'ה כי הפסיכו לא שומע אותו, אפילו כשהוא רץ. שלא לדבר עם הסיום האווילי והלא מספק. על המשחק הנורא של כולם חוץ מטוצ'י וסוזן סרנדון המלכה. התסריט עמוס קלישאות בשקל, והדמויות נטולות עובי ומהות. וכל הפורנו-מוות בסרט: יש משהו מטריד עד מגונה בהצגת כל מה שקשור למוות בסצינות מסוגננות, מעוצבות ונטולות דם או אלימות של ממש. המוות אצל ג'קסון יפה מדי, כמעט מושך. לא בדיוק משהו שמתחבר לרצח ברוטאלי של ילדה קטנה, עם רמיזות לאונס.

שר הטבעות היה מעולה. קינג קונג הרבה פחות. מאוד קיוויתי שג'קסון יהפוך למין סטיבן שפילברג חדש. נראה שהוא יותר בכיוון של ג'ורג' לוקאס. זה מה שמכעיס בסרט הזה כל כך – מג'קסון ציפיתי לכל כך הרבה יותר.