ספרים, סרטים ולמה כמעט הוצאתי את נגה מהאולם

אחרי חצי שעה בערך הודעתי לנגה שהיא תכף עפה החוצה. שתחכה במסדרונות של הסינמה סיטי מצידי. לא שזה הזיז לה. היא המשיכה, טהרנית ספרותית שכמותה, להתחלחל ולמנות את הבעיות והשגיאות במוצר הקולנועי הפגום שלפנינו. לפחות הכיסאות היו נוחים, והמסך סבבה.

פרסי, גירסת הסרט

 הסרט המדובר: פרסי ג'קסון וגנב הברק. עיבוד לספר ראשון בסדרה, וזה חשוב לצרוך ענייננו. הסבר: מדובר בסדרה של 5 ספרים לנוער. הרעיון הוא לקחת את נוסחת הארי פוטר, ולהלביש אותה על המיתולוגיה היוונית. כבר כתבתי על זה כאן, אבל שוב בקיצור: פרסי הוא בנם של אישה רגילה ופוסידון, אל הים. מתברר שהאלים נוהגים להשתרלל לא מעט עם בני תמותה, והתוצאה היא חצויים, או demi-gods.

הסדרה נראית (או נקראת) כמו חיבור בין עולם המיתולוגיה לסדרות נעורים אמריקאיות. זה עובד היטב, כיוון שהאלמנטים המרכזיים של המיתולוגיה – האנושיות של האלים שמתבטאת ביהירות, חמדנות ותאוותנות, וחשוב מזה ההיבריס והטראגיות – באים לידי ביטוי בסגנון קליל, אירוני ומודע לעצמו. לכל זה כמעט ואין זכר בסרט. דמויות האלים עציות, וכל הקאמפיות והטלנובליות של הספרים – ושל המיתולוגיה, בעצם – נעלמה.

אבל הכי גרוע: הסרט מוותר לחלוטין על סיפור המסגרת. נראה שיש כאן החלטה כלכלית, מעין חוסר אמונה ביכולת להפוך את הסדרה הספרותית לסדרת סרטים. או לפחות החלטה זהירה לייצר סרט אחד, בלי יומרות להמשכון, ולראות מה יקרה. התוצאה עגומה: המאבק האפי שמקיף את כל חמשת הספרים לא רק תואם את רוח המיתולוגיה ומוסיף עניין ודרמה, הוא גם מספק היגיון לעלילת הספר הראשון, שנעדר מהסרט. באסה.

חוץ מאומה תורמן פרסי ג'קסון הוא לא יותר מיומית חביבה לילדים. כלומר לילדים שלא קראו את הסדרה (כל ספר חמש פעמים) ויושבים לידכם ומקטרים.