מטקות: רשמים מחוף הים
הרושם הראשוני הוא של מכונת כתיבה ישנה ועצומה. תקתוקים ונקישות של עשרות כדורים שפוגעים בהמון מחבטים.
זה מעצבן. עשרות אנשים שמייצרים 3-4 שורות של חובטי כדורי פלסטיק, וחוסמים את הגישה למים. אם אתה רוצה לטבול רגל במים המלוחים והקרים, אתה צריך לחצות כביש סואן של כדורים מטורפים.
ויש גם צלחות מעופפות. שלפחות לא עושות רעש.
המנומשת הציעה קמפיין תקשורתי נגד התופעה. הבעיה: כשאתה מתחיל לשחק בעצמך – עם תומר למשל – זה כיף.
היו המון בחורות ששיחקו. אולי זה שוביניסטי, אבל זה הפתיע אותי. ביקיני לא נראה מתאים למטקות, משום מה.
ויש אקססוריז. כפפות משונות כאלה, שכנראה משפרות את האחיזה.
לא ברור למה: זה מטקות. לא ספורט תחרותי, אין טקטיקה. רק כדור גומי שחור שצריך לעקוב אחריו. או כחול, במקרה שלנו.
לקראת הערב רוב המטקאים נעלמים. רק אנחנו המשכנו עוד קצת לשחק.
One response to “מטקות: רשמים מחוף הים”
כתיבת תגובה
צילום: נגה רשף
טוקבקים אחרונים
 | Shraga Shany על סיפור על שעון וחסדים קטנים של… |
 | ברוריה מכמן על סיפור על שעון וחסדים קטנים של… |
 | מלכי על סיפור על שעון וחסדים קטנים של… |
 | שרון רז על סיפור על שעון וחסדים קטנים של… |
 | אירית על הספד ופרידה |
נפלא. זה בדיוק ככה: מעצבן עד שאתה מתחיל בעצמך