המדריך לחיסול גויים וחופש הדיבור
היה משהו משעשע/מזעזע בדיווח על הרב מיצהר שנעצר על הסתה לרצח לא יהודים: במבזק רדיו סיפרו שהמשטרה פשטה על ביתו והחרימה 35 עותקים מהספר שלו. ועכשיו לאט: הרב יצחק שפירא הוציא ספר, תורת המלך, שבו הוא עוסק בנושא החשוב, מתי אפשר לחסל גוי ולצאת מזה נקי, לפחות בעיני הקב"ה. והנה ראיות שמצדיקות צו חיפוש: ספר, שפורסם בפומבי.
הדעות של הרב שפירא מתועבות, אבל מה לעשות, הן חלק מחוקי המשחק של הדמוקרטיה. האיש לא הלך וקרא להרג שיטתי של גויים. הוא לא דיבר על קבוצה ספציפית, בניגוד למשל לשר הפנים שלנו שהתייחס לעובדים זרים כמביאי מחלות ואסונות (והיי, אם הם כל כך מסוכנים, אולי כדאי לעשות משהו בעניין), או להומואים (אולי כדאי לטפל גם בהם). הוא עסק בהלכה עקרונית, ופרסם ספר. בפומבי, בגלוי.
ספר מתועב. איש דת שבוחר לקחת מעיקרי האמונה דווקא את נושאי ההרג והרצח, משמש דוגמה מצוינת לכל הרעות החולות שאמונה עיוורת ומטופשת הביאה על האנושות. אבל מה לעשות שמותר להיות אידיוט, ומותר להיות קנאי חשוך ונבער. זה חוקי. וכשהראיות הן ספרים , יש כאן בעיה. אם אין מידע חסוי שלא פורסם, הרב הנכבד אשם אולי בטמטום וקנאות, אבל זהו בערך.
סתימת פיות, מימין או משמאל, לא צריכה לעבור בשקט. אולי לא מפתיע שבין מצדיקי כליאת הרב הנתעב נמצא גם בן דרור ימיני, שמצליח באותו משפט לצאת נגד שנאת חינם ולכתוב סמול במקום שמאל. מה לו ולחופש ביטוי ודעות מרגיזות. הרב שפירא הוא איש דוחה. אפשר לא להקשיב לו. אבל צריך לתת לו לדבר.
5 תגובות ל-“המדריך לחיסול גויים וחופש הדיבור”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
צריך להפריד בין שני דברים:
1. האם הספר של שפירא מעודד להסתה – זה בית המשפט יחליט.
2. האם היתה הצדקה לעצור אותו בכוח ולערוך חיפוש בביתו – קצת קשה לקבל.
גם אם הוא מסית ומדיח איום ונורא נראה שאפשר היה לשלוח זימון רגיל למשטרה בצורה מכובדת. ובטח שלעשות חיפוש כדי להשיג ספר שפורסם בפומבי נשמע יותר כהטרדה מאשר צורך חקירתי.
נו, אני אמשיך לקבל על עצמי את תפקיד התובע.
אין שום הגיון בשליחת זימון "רגיל" לחקירה. זימון כזה מאפשר לשבש ראיות – בין אם זה הסתרת הספרים הנוספים, שעצם החזקתם מהווה עבירה לפי החוק ובין אם זה העלמת ראיות אחרות אשר יכולות לשפוך אור על הנסיבות בהן פורסם הספר ועל האפשרות שיביא לאלימות. כך למשל, באופן תאורטי לגמרי, אם היו נמצאים בחיפוש עלונים של תנועת כהנא חי, המהווה תנועה אסורה, היינו מבינים אחרת את הספר ה"תאורטי".
המעצר הראשוני נועד גם לצרכי חקירה, ובייחוד לצורך מניעה של "בניית גרסה" ותאום עדויות בין אנשים שונים המעורבים בפרשה. כמובן, ככל שאין מסוכנות קונקרטית עכשווית ,אין צורך להמשיך ולעצור את החשוד לאחר החקירה.
רק שנהיה מסגורים על החוק, הנה האיסור על הסתה לאלימות או טרור –
144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיףזה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.
עכשיו, כל מה שצריך זה לנסות להבין מה הנסיבות בהן הוא מפרסם את זה, ולמי ומה האפשרות שזה יביא לאלימות. אולי כדאי לקרוא את זה כשחושבים על זה – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3835820,00.html
מבלי להכיר את עובדות התיק הספציפי, אל תקל ראש. לא מדובר בשיח ציבורי לגיטימי וב"שוק החופשי של הדיעות" שמשרת את אינטרס הציבור. אלו אמירות שלכאורה מהוות את ההיתר ההלכתי למעשים במסגרת מדיניות של "תג מחיר" בשטחים. לא דבר תיאורטי בכלל, ולכן לא "מרגיז" או "אדיוטי" אלא "מסוכן". באופן כללי, עבריינים לא נוטים לתת פקודות באופן מפורש ומנסים לא להיתפס. זה אותו הדבר גם פה.
מבלי להכיר את התיק, כאמור, אולי כדאי להיזכר בעניין של הרב אלבה, אשר הורשע בשנות ה90 בעבירה דומה עקב חיבורו "בירור הלכות הריגת גוי" ובנוסף, בהחזקה לא חוקית של נשק. נדמה כי לפעמים הדברים הולכים יד ביד.
זה לא רק עניין של לשרת את הציבור ספציפית. חופש הדיבור הוא יסוד חשוב לדמוקרטיה. גם דעה מרגיזה ומקוממת צריכה לקבל מקום, כי כשמתחילים לצנזר, אין לדעת איך זה יסתיים.
אם אפשר להוכיח שהאיש הסית אנשים למעשים ספציפיים נגד החוק – יאללה לכלא. אם הוא רק הוציא ספר מתועב ומטופש, אין מה לעשות מבחינה חוקית.