למה לא צעדתי שמאל-ימין בהפגנה נגד הפשיזם
את הסיבות הבנתי בדיעבד. לפני כן ספגתי תוכחה נזעמת מחבר, על כמה זה נורא שלא אגיע. וראיתי את כל הסטטוסים בפייסבוק, ואת הכרזה המעוצבת והמוצלחת עם ליברמן וישי שמוצגת כאן למטה. אבל רק אחרי ההפגנה, קצת בסיוע הפוסט הזה, הבנתי למה תחושת הבטן שלי היתה נגד.
יש לי בעיה עם תחושת המשחק, על חוקיו הקבועים והברורים, ימין תוקף, שמאל מגיב. ויש לי בעיה עם ההשוואות ההיסטריות משני הצדדים, לאירועים היסטוריים לא רלוונטיים לחלוטין למה שקורה כאן. שואה? פשיזם? השמאל בתפקיד האנטישמיים של אירופה הקלאסית? נו.
אני אקצר: ליברמן הוא איש מתועב. פחות בגלל שהוא גזען או פשיסט, יותר כי הוא ציניקן ומקיאווליסט. האיש רוכב על גל של שנאה והפחדה בדרך לשני יעדים: הצלחה פוליטית, והתחמקות מכתבי האישום שמחכים לו. אני לא מאמין שהוא מעוניין להחליף את שיטת המשטר בארץ. אני לא חושב שהמטרה שלו היא לתפוס את השלטון ולהקים כאן סוג של רייך יהודי שייצא למסע כיבושים והשמדת עם. אני כן מאמין שההצהרות שלו נועדו בעיקר לעשיית הון פוליטי, ושהראיון שלו במוסף לשבת היה עוד נדבך בדה-לגיטימציה לפרקליטות. תובעים אותי? זו רדיפה פוליטית של השמאל.
ולא שאין מקום למחאה, ולא שההצהרות האלה לא מסוכנות. לליברמן ולישי יש מניות בליבוי השנאה לזרים בכלל ולערבים בפרט. אבל מה לעשות שהם זקוקים לשמאל כמו שהשמאל זקוק להם. המחאה של השמאל וההתקפות עליהם רק מסייעות להם מול הקהל הביתי. בין היתר בגלל ההשוואות המטורפות משהו לשואה, למשטרים אפלים, וכו' וכו'. יש השוואות קצת יותר מתאימות: מדברים על מקארתיזם? יש מצב שאנשים שמזוהים עם השמאל יתקשו למצוא עבודה במקומות מסוימים? אנחנו לא ממש שם. מדברים על דרום אפריקה? זה אולי הכי קרוב, אנחנו חיים במדינה עם אפליה, חלקה דה פקטו, מקצתה בחקיקה, של חלק מיושביה. גרמניה הנאצית? נו באמת. אנחנו לא גרמניה של 1939, שסוחבת על גבה את ההשפלה האיומה של מלחמת העולם הראשונה, משבר כלכלי מטורף ואנטישמיות מבוססת ועתיקה. ההשוואה קצת מופרכת.
אין כאן איום אמיתי על הדמוקרטיה. אין כאן מפלגה שמפעילה פלוגות בריונים, וזורעת טרור והרס ממשיים. ליברמן מדבר, והרבה. אבל זהו פחות או יותר. מעבר לזה הוא דואג להצעות חוק שייפסלו בסוף בבג"ץ, או ייקברו, ולוועדות חקירה שלמעשה אין להן שיניים. הפשיסטים המפורסמים בהיסטוריה גם עשו, לא רק נסעו לחופשה בבלארוס. אבל קל ונוח לדבר על פשיזם: זה מעצים את האיום מצד הימין, ומנגד גם מאפשר מנוחה מסוימת. הרי השמאל מרוסק, ואין מה לעשות, וכו' וכו'. לא משנה שמפלגות מרכז – אפילו ביבי – מצהירים היום מה שפעם רק השמאל הקיצוני טען.
ולא משנה שהשמאל לא מנסה בכלל לטפל בנושאים סוציו-אקונומיים, למשל, ולבנות את עצמו כחלופה אמיתית לימין. כמו מפלגת העבודה: קל יותר לשבת בשוחות המוכרות ולהתמסר לרחמים העצמיים. ובאופן כללי, מעצבן אותי שמנסים להפחיד אותי, מימין ומשמאל. ויש לי תחושה שמשני הצדדים יש אנשים שקצת נהנים מדי מכל העניין.
בשורה התחתונה ליברמן וישי הם עדיין חלק מהמשחק הדמוקרטי המקומי. רצוי מאוד להפגין נגדם ונגד המדיניות שלהם. יש בעיה אמיתית עם היחס הצבוע לעובדים הזרים, יש בעיה אמיתית עם אפליית האזרחים הערבים, יש בעיה אמיתית וקשה עם הפער בין העשירים לעניים – אבל כאמור, הנושא הראוי של ישראל כמדינת רווחה סוציאל דמוקרטית אמיתית לא יוציא מפגינים לרחוב. הסיבה הראויה היחידה לצעוד בקינג ג'ורג' היא כנראה השנאה לליברמן, הפחד ממנו, והעצבים על ההצהרות שלו. עצבים מוצדקים, לגמרי, עיין ערך הטור המצוין של דרור פוייר. אבל זה משחק שלא בא לי להשתתף בו.
קחו את הכרזה היצירתית והמוצלחת שם למעלה, ודמיינו בה אנשי שמאל. משהו כמו רבין בכפיה או מדי נאצי. מזעזע לא? או השוואה של ממשלת שמאל לבולשביקים, לסטלין. טיפה מופרך. אין כאן הכנה לשואה גירסה 2.0. יש כאן מספיק סיבות אמיתיות להפגנה ומחאה ופעולה. ולא רק דיבורי הסרק של החשוד ליברמן.
18 תגובות ל-“למה לא צעדתי שמאל-ימין בהפגנה נגד הפשיזם”
Trackbacks/Pingbacks
- - 21/01/2011
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
עכשיו, חודש וחצי אחרי ההפגנה, יש קצת פרספקטיבה. כמו שזה נראה כרגע, ועדות החקירה הולכות בדרך כל בשר עוד לפני שקרמו עוד וגידים. זאת, בגלל שהרוב הליברלי הישראלי נזכר להרים את ראשו. חלק מזה גם בזכות ההפגנה הזאת, שבה נאם בין היתר חבר במפלגת קדימה, המייצגת את החלק הגדול של הרוב הליברלי הדומם הזה.
ולא, אתה לא יכול לטעון שביטול הועדות מצביע על זה שהמצב אכן לא היה כל כך רע. המצב היה רע, והוא עדיין רע, אבל זכינו לתגובה ליברלית הולמת הפעם. אם בפעם הבאה תישאר שוב בבית, יכול להיות שהמחנה הלא ליברלי ינצח את הקרב הבא.
גזילת קרקעות, הרס בתים וישובים, מאסרים פוליטיים, אלימות משטרתית חסרת מעצורים כלפי מפגינים, ועדות קבלה לישובים, שיחות מהשב"כ לפעילים פוליטיים, ועדת טירקל, הגרעין התורני ביפו, הרס בארות מים, הצתת מסגדים, מכתב הרבנים, מכתב הרבניות…
נעם, תתעורר
קצת באיחור, אבל מוטב מאוחר וכו' –
נעם היקר, תרשה לומר לך את זה בצורה בוטה: אתה מספר לעצמך סיפורים.
אני מציע לך לקחת רבע שעה הפסקה ולקרוא את הפרוטוקול הזה
http://oknesset.org/committee/meeting/2704/
מדובר בישיבת וועדת הכלכלה בכנסת שבה נרמז, בין השאר, על ידי חלק מהמשתתפים שאנשים כמוני שפועלים להגדלת תמלוגי הגז הם בעצם משת"פים של החיזבאללה. צריך לקרוא כדי להאמין.
למה כן הלכתי להפגנה:
1) כי מחאה לא נגמרת ברמת המודעה שלה
2) כי אפשר להביא שלטים עם מסרים של שמאל.
3) כי חשוב לחזק קואליציה נגד הסדר הקיים.
4) כי זו אפשרות נוחה להביא ילדים לפעילות פוליטית ולדבר איתם על זה.
5) כי זו אפשר לפגוש חברים פוליטיים
6) כי זה מאתגר את הסביבה הקרובה שלא פעילה פוליטית
7) כל הסעיפים למעלה.
אתה לגמרי צודק, ויתרה מכך – לתפיסתי האינפלציה בהפגנות הזו היא עוד דרך לעשות כלום לשינוי המצב, מלבד מירוק לא יסודי במיוחד של האגו.
קבל עדכון: אני תוייגתי במקום העבודה שלי כשמאלנית והדבר הוביל ליחס נבזי ומפלה מצד מנהולתיי וגיבוי מלא ליחסן מצד ההנהלה הבכירה יותר.
אני מכירה שמאלנים שלא מעיזים לבטא את דעותיהם במקום העבודה ועושים הפרדה מוחלטת בין העבודה לחיים הפרטיים כדי שדבר לא ידלוף.
ואגב, אני בסך הכול חושבת שראוי להסתדר עם עמיתים לעבודה ולא לתת לפוליטיקה להעכיר את האווירה וההתבטאויות הפוליטיות שלי היו במעגל מצומצם יחסית וכמו כן באו לרוב בתגובה לפרובוקציות מצד ימניים קיצוניים. עם שתי המנהלות שהתנכלו לי למשל לא החלפתי ולו מילה אחת בנושא. הם פשוט שמעו שאני "כזאת" והגיבו בהתאם להלך הרוח השורר כיום במדינה.
מעבר לעוול הפרטי שנגרם לי מדובר בתופעה מאוד בעייתית שכן אם אנשים לא יכולים להרגיש נוח יותר להביע את עמדתם במקום העבודה אז לאט לאט באמת לא תהיה יותר חלופה מחשבתית לעמדה השלטת. התהליך הזה מתרחש ממש בימינו ובמלוא הכוח ואנשים בשלטון דואגים להזין אותו.
מסיבה זו באתי להפגנה ואבוא לעוד הפגנות ככל שזה יידרש (או שמא יש לומר כל עוד זה מתאפשר?)
זה חוק הקיצונים המחזקים את עצמם
כשתושבי שכונת התקווה התקוממו על כך שמציפים את השכונה בעובדים זרים, ההשוואה לגרמניה בשנות ה-30 לא נראתה לך מופרכת.
כשזה ליברמן, היא מופרכת לגמרי.
בטוחה שיש הסבר הגיוני קוהרנטי, רק הוא חומק ממני.
אולי כדאי פשוט להפסיק עם היד הקלה על הדק השואה. יש דברים רעים, גם אם הם לא מתקרבים לרצח עם.
וכן, זה נראה כאילו קמת בבוקר וחשבת מי בא לי להיות היום. אבל בלי לצאת מהבית. קר וגשם.
יש בזה משהו, מודה. הגזענות ברחוב מפחידה אותי הרבה יותר מהפרובוקציות בשקל של ליברמן.
לגבי בקרים ומזג אוויר – אני רוצה להאמין שאני אותו ספקן בכל בוקר, ושקצת גשם לא היה מרתיע אותי מחמש דקות ההליכה עד קינג ג'ורג' אם הייתי מרגיש שזה נכון.
האם אנחנו במצב של גרמניה ב-1939? לא.
גם גרמניה ב-1932 לא הייתה במצב של גרמניה ב-1939.
האם המצב שלנו היום מוביל, בהכרח, לאן שהוביל המצב של גרמניה ב-1932? לא. בהיסטוריה אין 'בהכרח'.
האם יש שחיקה עצומה בדמוקרטיה הישראלית? ללא ספק כן.
האם רואים בשנתיים האחרונות גזענות ואנטי-דמוקרטיוּת גלויות, כמו שמעולם לא העיזו להראות בישראל?
ללא ספק כן.
השאלה 'לאן נמשיך מכאן' – האם זו פאוזה חשוכה, שנובעת ממאזן כוחות זמני בכנסת שישתנה כשמאזן הכוחות ישתנה, או שזו תחילתו של מדרון חלקלק – תלויה גם בשמאל.
וכשבני בגין, דן מרידור ורובי ריבלין אומרים 'עד כאן' – אתה פשוט לא יכול לשבת בבית ולשתוק. כי לשבת בבית ולשתוק זה להגיד 'ליברמן צודק – אתם באמת פיינשמעקרים. תראו, אפילו השמאלנים לא מתרגשים כמוכם'.
העובדה שהפעולה שלך צפויה מראש, והעובדה שהפעולה שלך תביא תועלת מסויימת ליריב, עדיין לא אומרת שהנזק של אי-פעולה גדול יותר, וזה בדיוק המקרה הזה (וראה מה שכתבתי על למה הועדה מסוכנת)
ולגבי 'ולא משנה שהשמאל לא מנסה בכלל לטפל בנושאים סוציו-אקונומיים' – אל תהיה לי גדי טאוב. זו חוכמה קטנה מאוד לבקר את מי שהולך לבלעין – או למוזיאון תל אביב, במקרה זה – על זה שהוא לא הולך להפגנות נגד ברוני הגז, אבל הרבה יותר נכון, לטעמי, לבקר את מי שלא הולך לא לבלעין ולא להפגנות האלו.
אתה חושב שהשמאל צריך לעשות יותר בתחום הסוציו אקונומי – נשמח מאוד לקבל ממך מאמרים ב'עבודה שחורה'.
אני פשוט לא חושב שזה המצב – שאנחנו בצומת מסוכן. תמיד יש ניסיון לשחוק את הדמוקרטיה, זה לא אומר שהוא צפוי להצליח. ולא הבנתי את נושא גדי טאוב. מי שהולך לבלעין כל שבוע לא דומה למי שיוצא פעם ב להפגנה גדולה בעקבות פרובוקציה. ומאמרים? אני חושב שהשמאל יכול לעשות יותר מלכתוב מאמרים בכל הנוגע למדיניות הרווחה ולסיוע לשכבות החלשות. לקחת דוגמה מש"ס, לפחות בתחילת דרכה, למשל.
ואני לא מתיימר להיות מתקן עולם או אקטיביסט נמרץ. ממש לא.
א. אין ספק שמי שהולך לבלעין כל שבוע הרבה יותר ראוי להארכה ממי שנכנע להבלי היום-יום, למשפחה ולעבודה, והולך רק להפגנה פעם ב.. (כמוני למשל).
השאלה היא האם המצב שבו יש ערעור על עצם הזכות של השמאל להביע את דעתו, הוא לא מצב מסוכן לדעתך. כן, גם אם זה בעקבות פרובוקציה.
האם אתה חושב שהשמאל היה צריך לעבור על הקמת הועדה לסדר היום? לבוא להעיד מולה בהצדעה?
ולגבי פעולה במישור הסוציואקונומי: אוקיי, לא מאמרים. מה אתה כן עושה בנידון?
די כלום. אין לי מושג מה לעשות בנידון. אני מניח שזה שולל ממני את הזכות להביע דעה, או משהו.
ובטח שאפשר וצריך למחות נגד הוועדה, ואפשר לארגן הפגנה גדולה וללכת אליה ולהרגיש יותר טוב. אני לא חשבתי שזה יגרום לי להרגיש יותר טוב. וכתבתי למה לדעתי ובשבילי זה לא עובד.
א. זה לא שולל ממך את הזכות לומר שום דבר – בטח אם אני, בתור אחד שמדבר הרבה ועושה מעט, מוניתי לחלק את הזכות הזו. אבל קצת מוזר לי שאדם שכותב בלוג שעוסק כמעט רק בסכסוך, מבקר אחרים על זה שהם מתמקדים רק בסכסוך.
(בנקודה זו חשוב להגיד שכמישהו שעיקר העיסוק שלו הוא בתחום החברתי-כלכלי, אני חושב שלגיטימי לחלוטין לבחור להתמקד בתחום המדיני או בתחום זכויות האדם).
ב. נו, באמת. הרי טענתי כרגע שההפגנה עושה יותר מאשר 'לגרום לי להרגיש טוב'.
בלוג שעוסק כמעט רק בסכסוך? הרוב המכריע של הפוסטים שלי לא נוגעים בפוליטיקה.
ושוב – מבחינתי ההפגנה הזו היתה חסרת משמעות, מין תגובה אוטומטית ולא אפקטיבית להצהרות ליברמן. זו דעתי, מה לעשות.
צודק.מסכים אתך.
יפה