יומן קריאה: בדם קר וחוסר המאמץ של פרקליט במלכוד

1. אני לא אוהב סיפורים אמיתיים. כלומר בקולנוע או על מדף הספרים שלי. "מבוסס על סיפור אמיתי" זה טרן אוף, אני רוצה שתמציאו לי סיפור, אני לא רוצה את חוסר הבהירות והיעדר השיא שהמציאות נוהגת לספק. כל ההקדמה הזו מן הסתם טומנת בחובה אבל: בדם קר של קפוטה הוא ספר גאוני. הסוף ידוע מראש – קפוטה נסע לאמצע שום מקום, ארה"ב' אחרי רצח מזעזע של משפחת חוואים עשירה ומקובלת בכפר קטן ושליו. הוא בנה פרופיל של בני המשפחה ושל צמד הרוצחים, ויצר רומן עיתונאי מרשים על הרוע הסתמי והמזעזע שחודר לגן עדן קטן ומזהם ומשנה אותו לנצח. כתוב נפלא, ארוחת בוקר בטיפאני כבר מחכה לי ליד המיטה.

2. מייקל קונלי צריך להתאמץ יותר. את פרקליט במלכוד (תרגום בעייתי ל-lincoln lawyer, כי העו"ד מחבב מכוניות לינקולן. לכו תמצאו תרגום יותר טוב) הופכים עכשיו לסרט. עם מתיו מקונוהי, אבל בכל זאת. בצדק, קונלי כותב עלילות מתח מצוינות, אבל מוסיף לתבשיל גם דמויות מעניינות, עמוקות ועגולות בהרבה מהמקובל בז'אנר. הבעיה: זה גורם לך לחשוב שמדובר ביותר מספר טיסה, לפתח ציפיות, וקצת קצת להתאכזב. התחושה היא' שאם קונלי היה מחליט להשקיע טיפה יותר, הוא היה מגיע לספרות של דשיאל האמט וריימונד צ'נדלר. הוא לא. מה שמשאיר אותך, בכל זאת, עם ספר מתח מצוין.

[