אוהלים בשדרה, למה אני בעד
תגידו מפונקים. תגידו שיגורו בנס ציונה. תגידו יאללה יאללה, בטח אם נחמוק לתוך אחד האוהלים נמצא שם אייפד, ג'וינט ובירה, במקום ספרון אדום עם פטיש ומגל.
יכול להיות. אפילו סביר. אבל:
מותר לאנשים לגור בתל אביב, ליד העבודה, בשכר דירה סביר. מה זה סביר? שכר דירה שמסתדר איכשהו במסגרת השכר הממוצע במשק. מותר להם גם לצפות לתחבורה ציבורית נורמלית אם הם כבר יוצאים אל מחוץ לעיר. ואין כאן כזאת.
ומותר וסביר לצפות מהממשלה ומהרשות המקומית שלא ישאירו את שוק הנדל"ן פרוץ ונטול פיקוח. כמו גם תחומים אחרים. סוציאליזם זו לא מילה גסה, אפשר לדאוג שהחיים במדינה הזו יהיו סבירים לא רק לעשירים. אפשר לדאוג שאנשים לא יצטרכו רק להסתדר ולהתמודד עם שוק קפיטליסטי אכזרי, אלא יזכו לרוח גבית שלטונית.
וחשוב מזה. גם אם זו מהפכה של היפסטרים, גם אם הם לא מזי רעב – אז מה? גם חזקים יחסית יכולים למחות, וצריכים למחות. ואם המאבק שלהם יצליח, התוצאות שלו יחלחלו הלאה, אל קשי היום האמיתיים, שלא יכולים להרשות לעצמם לעזוב הכל וללכת לשבת באוהל בשדרה. ויוה לא רבולוסיון.
9 תגובות ל-“אוהלים בשדרה, למה אני בעד”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
| פריבילג אבל אופטימי… על אופטימיות זהירה | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הדגל ואני: זה מורכב | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הכל עוד אפשרי | |
 | noamres על הדגל ואני: זה מורכב |
 | espressocup על הדגל ואני: זה מורכב |
יותר מדי סרטים 
מסכים לחלוטין. נמאס לי שמתייחסים למגורים בתל אביב כפינוק. אם זה כך, אז אני מפונק מלידה. מה רע בלרצות לגור בעיר הזו? מה רע בלרצות לגור קרוב לעבודה, קרוב למקומות מסחר, קרוב ללימודים, קרוב לים? או לפחות מספיק קרוב כך שאפשר להתנייד בצורה שפויה? שומדבר לא רע פה.
ובעניין ה"שוק החופשי", שוק הנדל"ן פה לא ממש חופשי. ראו למשל את הפוסט המוצלח הזה של יואב לרמן – http://www.tlv1.co.il/?p=4928
מישהו מוכן בבקשה להסביר לי כמה חופשי כבר יכול להיות שוק נדלן ש93% מהקרקעות שלו הן בבעלות המדינה ?
הסיבה הפשוטה לצורך להצטדק היא פשוטה מאד
אין שום הגיון – כלכלי, סוציאלי, מוסרי או כל הגיון אחר שיסביר מדוע מישהו שאין לו את האמצעים לגור באחד המקומות היקרים בעולם – ינסה להכריח לאפשר לו לגור שם.
בשוק חופשי ככל שישנו ביקוש המחיר עולה
ושאף אחד לא יגיד לי שלגור בתל אביב זהו מצרך בסיסי.
מי שיש לו – שיגור באקירוב, בסביון או בכל מקום מי שאין לו שיגור בנס ציונה
אם יש צורך במלחמה בממסד – אינה על תל אביב
אלא על העובדה שהמדינה היא המרוויחה הגדולה משוק הנדלן – מעל 50 אחוז ממחיר דירה חדשה עוברת ישירות למשרד האוצר – וזוהי הבעיה.
אבל תל אביב – ממש לא נראה לי
הקביעה שהשוק בישראל הוא "שוק חופשי" היא לגמרי לא מובנת מאליה ואפשר להתווכח על זה. משק שנשלט בידי משפחות בודדות מגובות בחקיקה ובמדיניות מיסוי מפלה לטובתן הוא לא בדיוק שוק חופשי – כזה שבכוונתו המקורית אמור לעודד יזמות ולא לטפח מונופולים, שאמור להיות פלורליסטי ותוסס ולא הגמוני, ושבו אנשים שעובדים גם יכולים להתקיים מזה. בנקים שמוחקים חובות למליארדרים ומנגד שוחטים אותי בעמלות מופרכות לא ממש יוצרים כאן שוק חופשי.
וכמו שאמר כותב הפוסט שעליו אנחנו מגיבים כאן, "אפשר לדאוג שהחיים במדינה הזו יהיו סבירים לא רק לעשירים." זו הקריאה העיקרית שעולה מהמחאה הזו, לא ההתעקשות לחיות בתל אביב, זה היה רק הגיץ שהדליק את אש הזעם הזו, של אנשים שעובדים קשה ולא מצליחים לקנות במשכורת שלהם כלום. לא אפרסקים ב-19 ש"ח לקילו, לא חינוך נורמלי לילדים שלהם ובטח לא דירה.
ואגב, אני חוזרת בי מאכזבתי מיחימוביץ' שלפי מה שקראתי בדה-מרקר, בימים אלה דנים בהצעת חוק שהגישה לפיקוח על גובה שכר הדירה.
השוק אינו חופשי בהמון מובנים: אי-אפשר לבנות מה שרוצים איפה שרוצים. לפחות חלק מן הבעיה הוא בתקני בנייה ותכנון שאינם תואמים לצרכים של רבים. (אפשר לקרוא על זה בבלוג של יואב לרמן: http://www.tlv1.co.il/?p=4928).
עצה לגבי מה שאמרת: אם התכוונת לבנק כשאמרת ששוחטים אותך בעמלות, את יכולה היום לעבור בנק. יש ניצני תחרות בתחום בשנים האחרונות על הלקוחות הפרטיים הקטנים.
מה שאתה אומר היה אולי נכון לו היה כאן באמת שוק חופשי. מעשית, אנחנו חיים בכלכלת קרטלים, עם מכסי מגן פוליטיים ושחיתות חובקת כל.
המחאה, אגב, היא לא רק על תל אביב אלא על המחירים הגבוהים בכל הארץ ובמיוחד בערים הגדולות. זה נורא נחמד להציע לאנשים לצאת לפריפריה, כשאין שם תעסוקה ואין תחבורה ציבורית נורמלית.
יש גם כשל בסיסי בטענה שלך שהמחירים עולים בגלל ביקושים. הקפיצה החדה במחירים מאז 2009 היא לא בגלל ביקושים והיא מקיימת יחס הפוך מובהק עם הורדת הריבית.
במקום מכסי מגן על קוטג', אפשר היה להגן על תושבי ישראל מכסף חם של משקיעים זרים. מצב שבו שליש מהעיסקאות הן קניית דירות להשקעה הוא אנומליה. וכל זה, באמת, על קצה המזלג.
מדהים שרבים מאלה שמזדהים לחלוטין עם המחאה הזו ועם המסר שמאחוריה, כזה שקורא למהפכה חברתית כלכלית מקיפה, מרגישים כל הזמן צורך להצטדק. אני תוהה אם זו גם הסיבה ששלי יחימוביץ', נציגתו המובהקת של הסוציאליזם בכנסת, לא משמיעה בימים האחרונים אפילו לא בת קול חלושה – כי לדידה תושבי מתחם האוהלים לא מספיק מסכנים. אז כדי ליהנות מתמיכת ממשלת הימין (ימין במובן הכלכלי-נצי, או ליתר דיוק, חזירי בהקשר זה) צריך להיות מליאן, וכדי ליהנות מתמיכתה של נציגת הסוציאליזם צריך להיות תפרן. מישהו מנבחרי העם חייב להרים כבר את כפפת המחאה הזו ולסייע לחולל את השינוי שהיא מייחלת לו, ובינתיים קשה עד בלתי אפשרי לזהות את המנהיג הזה.
ההסבר הוא שאין מסר אחד מאחורי המחאה. יש הרבה מסרים, לעתים סותרים, לעתים מסרים סותרים מאותם אנשים, ויש אנשים שמוחים בלי להבהיר על מה ולמה.
הוויקי כנפו של האהלים, דפני ליף, אמרה למשל שאין לה פתרונות להציע והיא עברה לאוהל כי לא מצאה דירה באיזור שגרה בו בארבע השנים האחרונות – לא בדיוק קריאה למהפכה חברתית כלכלית מקיפה.
כך שמי שתומך במחאה מרגיש באמת צורך להבהיר במה הוא תומך, לא להצטדק.
איילת עוז כתבה יפה (ובאופן כללי, בלוג מומלץ למדי) על הצפיה למונוליטיות של המחאה – http://www.ayeletoz.com/?p=609