טקטיקות ההישרדות של קרני (או מקיאווליזם בגיל שנתיים)

תגובה לאיום קיומי: אני עומד בקצה השני של הסלון ומניף ידיים באוויר בתנועה שאמורה להפוך אותי לחיית  טרף מאיימת. בתגובה הילדה פורצת בצחוק של ספק שמחה ספק פניקה קלה, ומכסה את הפנים בידיים. שום ניסיון להימלט.

הסוואה: אני מודיע מראש שאני תכף מגיע הביתה, ועומד לטרוף את הננסה. כשאני נכנס המנומשת והיא מתחבאות מתחת לשמיכה על הספה. "יש כאן ילדות שאפשר לטרוף?" "לא!", מצייץ קול קטן מתחת לשמיכה. "אין כאן".

הסוואה 2: אנחנו משחקים מחבואים. "אני אתחבא" היא מודיעה, ורצה למקום הקבוע. אני מתחיל לחפש: "איפה קרני?". היא רצה החוצה: "הנה אני!".

רמייה וכחש: היא מודיעה לאחותה שאבא מרשה קורנפלקס. כשאחותה שואלת אם אפשר לוודא את המידע עם אבא, היא עונה בפסקנות: ״לא״.

הפרד ומשול: "רק אבא ייקח אותי לגן". "רק אמא תעשה לי מקלחת", ואז אחרי, היא מסובבת את הסכין: "היה כיף עם אמא במקלחת". זה עובד גם ברמת האח והאחיות – היא מזהה את זה שמשתוקק הכי הרבה לקצת יחס ומפנה כתף קרה.

קולוניאליזם: "זה שלי מהבית". על כל דבר שלא מחובר לקרקע. רציונאל של כובש: "אני רוצה לשבת במקום שלך, כי זה המקום שלי". ודיכוי אקטיבי: "כל השמיכות שלי. תבכה".

ניצול משאבים:  "תשיר לי ראש כרוב. עוד פעם. תספר לי את כל הסיפורים האלה. תרקוד."

תחנונים ופנייה ללב שלך: "אל תטרוף אותי. אני לא עייפה. אני רוצה משהו טעים."

חמידות יתר: