פגישה עם אמריקאית עייפה ממלחמות

האמריקאית אומרת שלא תישאר כי כל הזמן מלחמה כאן. כולם פה במלחמה. אני לא יורד לסוף דעתה. הקיץ הזה היה נטול כיפת ברזל ואזעקות. אנשים מצטרפים לשיחה. אני ביום הולדת, ופרופיל הדוברים דומה לזה של כלת השמחה: יהודים אמריקאים שנמצאים בארץ ארבע שנים בממוצע.

האמריקאית ממשיכה. היא לא מתכוונת  לטרור או מלחמות הקיץ הדו-שנתיות כאן. היא מנסה להסביר לי ומתארת מפגש עם נהג אוטובוס עצבני מוקדם יותר באותו יום. איזשהו חוסר הבנה לגבי כרטיס רגיל ורב-קו, לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל היא נסערת. ברור לי שהנהג שכח מהדיאלוג שנייה אחרי שהסתיים, בזמן שהיא נותרה מוטרדת כל היום, תוהה שוב לגבי הארץ הזאת.

 

היא חווה מלחמה שאני לא מרגיש. היומיום הסטנדרטי שלי הוא שדה הקרב שלה. ואולי לא. אני נזכר בעצמי בחו"ל. השקט הנפשי של התור, אני מכנה את זה. הידיעה שאף אחד לא יידחף. אמריקאים שעובדים איתי מתארים חוויה הפוכה: הם מוצאים את עצמם עומדים בתור בסופרמרקט בביקורי בית אצל ההורים באמריקה דרוכים וקפוצים, מחכים שמישהו ימרפק או יעקוף, כמו חיילים הלומי קרב.

וזה מערער אותי להתבונן במציאות מנקודת המבט שלהם. אני נזכר בשיחת עבודה. אני וקולגה ישראלי מנהלים שיחת וידאו עם שלושה אמריקאים במשרד שמעבר לים. אחת מהן עובדת חדשה. בסוף השיחה הבחור שלצידי אומר לה "אנד גוד לאק!" והאמריקאים בצד השני מתפוצצים מצחוק. לוקח לנו כמה שניות להבין. מה שאני והוא שמענו היה ברכה לבבית לעובדת חדשה. מה שהם שמעו היה תוקפני וסרקסטי. הם כבר מכירים אותנו ומרגישים נוח מספיק לצחוק. כמה פעמים זה קרה מבלי שאיש מאיתנו היה מודע לפגיעה בצד השני?

בחזרה לאמריקאית, שמתוודה שכנראה לא תישאר כי היא לא רוצה לגדל פה את הילדים שלה. מה זה אומר עלי ועל הילדים שלי? האם לתת להם לגדול פה עם הגיוס לצבא, הטרור, הלאומנות המבעבעת, יוקר המחיה והדחיפות בתור הופך אותי לאב רע? אני אמור לעודד אותם להגר? לקוות שיישארו כאן? והאם באמת כל כך טוב שם בחלום האמריקאי? שירותי הבריאות פחות טובים ומטורפים עם נשק אוטומטי שמרססים תלמידי בית ספר הם עניין שגרתי. אני מניח שבדרך לאותו בית ספר הם לא דוחפים אף אחד.

המבט מבחוץ לא באמת עוזר לי. במונחים אמריקאים אני גס רוח ותוקפני כמו כל ישראלי, ואני לא באמת מוכן או רוצה להשתנות. בסופו של דבר קל לי יותר עם נהג האוטובוס העצבני מאשר עם איש זר ומנומס שאין לי מושג מה הוא חושב באמת. והילדים שלי? נגה רוצה לגור בלונדון כשתגדל. תומר חולם על ניו יורק. אני חושב שדווקא אשמח לעמוד בתור בנתב"ג בדרך לביקור אצל אחד מהם. בלי לעקוף.

תגיות: , , , , , , ,

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

3 responses to “פגישה עם אמריקאית עייפה ממלחמות”

  1. שלומית לוי says :

    שרותי הבריאות שם פחות טובים? REALLY? זה חלק משטיפת המוח שלנו כאן. מיתוס מופרך.
    חייתי שם.
    ביטוח בריאות מעולה למשפחה של 4 עלה קצת פחות מ400 דולר לחודש (לא כלל שיניים). פה אני משלמת הרבה יותר. להזכירך- 5 % מהמשכורת. ועוד ביטוחים משלימים. וכשאני צריכה רופא מומחה- קבעתי תור לעוד 4 חודשים!!!!! מזלי שלא מאד דחוף כי אחרת הייתי נאלצת ללכת לרופא פרטי. הביטוחים המשלימים מחזירים חלק קטן מעלות רופא פרטי. גם בסיפור הזה הייתי.

    הייתי שמחה לחזור לגור שם.

  2. יפעת says :

    אני דווקא מעדיפה להתמודד עם נהג אוטובוס מנומס. לא מעניין אותי לדעת מה הוא חושב. גם לא מעניין אותי לדעת מה אנשים זרים חושבים, כל אלה שכופים את דעתם המיותרת עלי, על ענייני ועל ענייני היום. אני גם חושבת שהחיבור שאנחנו עושים בין נימוס בסיסי לבין קור והסתרת רגשות זה סוג של אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להרגיש יותר טוב עם המציאות המחוספסת והאגרסיבית שאנחנו חיים בתוכה. לדעתי אנשים פה לא בהכרח יותר טובי לב, כנים, אמיתיים ועוזרים זה לזה ממקומות אחרים בעולם שבהם אנשים יודעים לכבד את פרטיות הזולת, לנהוג בעדינות וכבוד הדדי. אני לא חושבת שצריך להיות אירופאי או אמריקאי כדי להרגיש מותקף ברחוב הישראלי, מספיק להיות קצת רגיש.

    • noamres says :

      אין לי ויכוח עם רוב מה שכתבת. מה שכתבתי הוא שאני חושב שאני כבר קצת מקולקל במובן הזה. אני כן חושב שיש חוט מקשר בין הנימוס המוגזם להיעדר כנות מסוים. חלק מזה הם רק קודים תרבותיים, חלק לא. ואני אשמח לנהג אוטובוס מנומס 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: