מה אתם מפספסים כשאתם צועקים "הדתה"!
כשאמא שלי היתה טינאייג'רית היא הודיעה להורים שלה שמעכשיו היא מסרבת לאכול בשר לא כשר. לא עניין של מה בכך במשפחה סוציאליסטית האוחזת באידאולוגיה סדורה וסט ערכים נוקשה. הנימוק לא היה דתי. אמא שלי, חובבת היסטוריה שנים לפני שהפכה למורה של המקצוע, טענה שאם יהודים כה רבים עונו ומתו כי סירבו לאכול חזיר, המינימום שהיא יכולה לעשות כדי לכבד אותם הוא להימנע מלזלול בייקון.
נזכרתי באקט מעורר ההערכה הזה כשקראתי השבוע את הידיעה ב"הארץ" על חיילים שרותקו לבסיס כי סירבו לחבוש כיפה בבית ספר דתי. החיילים הדריכו תלמידים על נהלי חירום במסגרת שירותם בפיקוד העורף. אני לא חושב שצריך לרתק לבסיס חייל שמסרב לחבוש כיפה. אני גם חושב שהסירוב עצמו אידיוטי לגמרי, ושהתגובות הנסערות לכתבה – חששתי לרגע שהפיד בהתקף אפילפטי – הן שמאל על אוטומט במירעו.
זה זמן שהפיד השמאלני ברשתות החברתיות עולה לי על העצבים. אני לא מצפה להרבה מהפיד הימני – ריקלין, ינון מגל ודומיהם עושים קריירה מחד מימדיות, פרובוקציות זולות ודמגוגיה בשקל. טרולים. הצד השמאלני מתיימר ליותר: נבון יותר, מכיל יותר, מורכב יותר. הבעיה היא שלמעט בודדים הוא מתנהג ככה רק כשמדובר במיעוטים הנכונים. פראמדיקית פלסטינית שנורתה זוכה להספדים ודמעות עוד לפני שהאירוע נחקר. אבל כשזה מגיע לדת, הפיד, כמו גם קבוצת הווטסאפ של הכיתה של הבת שלי, מאבד גוונים ומתלהם.
אני חושב ששורש הרע טמון בדת הממוסדת ובהיעדר הפרדה בין דת למדינה, כלומר בחרדים ובבנטים שמתעקשים להישאר מאובנים, מיושנים ושתלטנים. ועדיין, זו לא סיבה לאבד פרופורציות וניואנסים ולהפוך להמון מוסת. אם אנחנו שמאל נאור – ואני סמולן גאה – מן הראוי שנבחין בין מטרות ראויות למאבק לבין שטויות שמפלרטטות עם אנטישמיות קלה.
אנחנו בעד דמוקרטיה ליברלית? יופי! אסור לקבל הדרת או אפליית נשים, או כל מיעוט אחר. סיפור על תלמידות בבית ספר חילוני שנמנעה מהן השתתפות באירוע כלשהו, או שנאלצו לשבת בחלק האחורי של האולם, הוא סיפור חשוב שצריך להקים עליו קול צעקה. להט"בים צריכים לקבל זכויות שוות, כולל חתונה אם הם מתעקשים ממש על המוסד המיותר הזה, וכן הלאה וכן הלאה.
אבל איך זה קשור לחבישת כיפה? דמוקרטיה ליברלית אמורה לכבד גם את זכות הפולחן, ואת המנהגים השונים והמשונים של קבוצות ומיעוטים. החייל שסירב לחבוש כיפה לא היה ליברל עז נפש, אלא אורח גס רוח. זכותו, אגב, ולרתק אותו זו שטות. אבל המדינה הזו הוקמה על ידי מיעוט שנרדף מאות ואלפי שנים בגלל אמונה ומנהגים שונים. וההתקפות האנטישמיות התמקדו באופן טבעי בסממנים חיצוניים כמו כיפה, למשל. יש משהו לא נעים בכך שפחות מדור אחרי שסבא וסבתא שלי שרדו את הנאצים, כיפה הופכת למשהו משוקץ גם פה. ושוב – תאשימו את החרדים והרבנות עד מחר. אבל איפה האחריות שלנו בכל הסיפור הזה? אם אתם מקבלים את החמאס, ארגון דתי קיצוני שונא נשים והומואים, אתם יכולים למצוא גם קצת אהדה ליהדות.
אפשר לתעב את הממסד הדתי ועדיין להעריך את ההיסטוריה היהודית, ולכבד מנהגים גם אם הם בלתי רציונליים או סבירים. בואו, חצי מכם מגדלים זקן היפסטרים כבר שנתיים ואף אחד לא אומר לכם כלום, נכון? יש מחיר שצריך לשלם על הטייטל "נאור". מורכבות וראייה רב מימדית, גם אם זה קשה ולמי יש כוח, הן חלק ממנו.
***
ושתי הערות:
- הכתבה ב"הארץ" התבססה על שני חיילים. קראתי אותה ואת תגובת דובר צה"ל ונזכרתי בכתבה שהתפרסמה כשהייתי תיכוניסט. היא עסקה בבית הספר שלי, וסופר בה איך אחראי המשמעת האימתני עובר בין כיתות כדי לבדוק שבנות לא הגיעו עם מכנסיים קצרים מדי – כן, כבר אז – ומשפיל ומבייש ומגרש אותן הביתה. מכיוון שהכרתי את אחראי המשמעת הנ"ל, שהיה איש מנומנם שלא הזיז לאף אחד, ומכיוון שלא נתקלתי באף מקרה כזה, התחלתי כבר אז לפקפק בידיעות מהז'אנר.
- תקראו את הכתבה על המסע של שיר ראובן והצל. אפשר להיות רב מימדי ועמוק וגם מעניין ומגניב.
6 תגובות ל-“מה אתם מפספסים כשאתם צועקים "הדתה"!”
Trackbacks/Pingbacks
- - 23/02/2020
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
יש מספר עובדות וכמה נתוני רקע שקשורים לקונטקסט של הפרשה, שאינך מתייחס אליהם.
(א) תחילתו של הסיפור בדרישה (כן, דרישה (!), חלילה לא בקשה) שהחיילים המדריכים והמדריכות שיגיעו לבית הספר יחבשו כיפה או ילבשו חצאית, בהתאמה. בסיפור הזה, כמו בהרבה מקרים אחרים בחיינו, מדובר בדרישה של האוכלוסייה הדתי מהאוכלוסייה הלא-דתית, ומכיוון שהדתיים ל ע ו ל ם לא יתפשרו על עקרונותיהם ודרישותיהם הרי, שאם רוצים לחיות יחד, האנשים החופשיים הם המוותרים. (אגב כך, הדתיים ההיפך ממכבדים את החילונים על וויתוריהם, הם בדעה שעגלת החילונים ממש ריקה). על מה חיילים לא-דתיים צרכים לוותר – לזה נגיע בהמשך. (ב) המפקדים, אליהם הופנתה דרישת בית הספר, הוסיפו חטא על פשע: הם המירו את הדרישה בפקודה, גרמו למצב שאם לא נשמעים – עוברים עברת משמעת צבאית. לצורך הדיון אני מתעלם מאי-חוקיות הפקודה הזאת. לו המפקדים היו טיפ-טפה חכמים יותר, יכלו לנטרל את המוקש שבית הספר הניח לפתחם על ידי בחירה מהיחידה של חיילים וחיילות דתיים, ובא לציון גואל. ואם אין מספיק חיילים דתיים ביחידה, לבחור חיילים לא-דתיים אשר בבירור מוקדם היו מוכנים ללכת לקראת דרישת בית הספר, ובהסכמתם החופשית היו חובשים כיפה או לובשים חצאית. אני בטוח שאפשר היה לפתור את העניין בצורה זו. (ג) בהנחה שכל הסיפור שהחיילים תארו נכון, חטא על פשע נוסף, אחרי שהדרישה האזרחית הומרה בפקודה צבאית לא חוקית, הסרבנים לפקודה נענשו. (ד) ולבסוף, חטא על פשע נוסף: על בסיס הודעת דובר צה"ל על הפרשה, אני מבין שהמפקדים שהמציאו את הפקודה לא נענשו על ידי מפקד היחידה (למשל, ברישום נזיפה בגיליון ההתנהגות שלהם), ומפקד היחידה לא התנצל בפני החיילים שנענשו באופן בלתי חוקי. נהדר!
לסיכום, זכותו של בית הספר לבקש (לא לדרוש) לנהוג בכבוד כלפיו וכלפי כללי ההתנהגות שלו. הצבא נכשל בהתנהלותו לכל אורך שלבי הפרשה. על רקע זה, בל נתפלא אם בעתיד חיילים לא-דתיים ימשיכו לסבול בגלל דרישות הציבור הדתי.
עכשיו להיבט נוסף של הפרשה והוא עניין הוויתור שהחייל הלא-דתי נדרש בפקודה לוותר לבית הספר (ובית הספר שבו ארע המקרה הוא בית ספר שמייצג את נוהלי בתי ספר דתיים בכלל). בתי ספר דתיים אינם נותנים דריסת רגל להוראה על ידי מורים חופשיים (התופעה ההפוכה, מורה דתי חובש כיפה שמלמד בבית ספר חילוני, אינה שכיחה אך בהחלט קיימת). מה עומד מאחורי הדרישה של בית הספר הדתי? יואיל אדם חופשי (שמבחירתו אינו חובש כיפה), הבא בשערי בית הספר (מקום שאינו קדוש), לחבוש כיפה לראשו. יואיל אדם, שבחר מהכרה להיות חופשי, לעשות הצגה בפני התלמידים כאילו הוא דתי, והרי זאת צביעות. זה מצער, אבל זכותו של בית ספר ללמד תלמידיו בצביעות אבל עלינו (החופשיים) לזכור שבמקרה זה משתמשים בכיפה רק כדי לעשות הצגה; המדריך מהצבא נדרש להעמיד פנים בפני הילדים כאילו הוא דתי. הצביעות, השימוש הציני בכיפה, השימוש באדם חופשי לצרכי הצגה, מקוממים אדם חופשי. מה לא מובן כאן? מדוע אדם חופשי צריך בפקודה לשתף פעולה עם דרישה צבועה? מדוע אדם חופשי צריך לוותר על ערכיו, (ואם תהיה מוכן להביט כך) לחלל כיפה לצורך הצגה צבועה?
בכל הסיפור הזה אין זלזול בכיפה מצד אדם חופשי. מהאמור לעיל אני מקווה שאתה מבין כי ההיפך הוא הנכון. אין כאן שום "סירוב אידיוטי" של אנשים חופשיים בחשיבתם והשקפותיהם. וכמובן, אין עניין של הדתה שמדתה, או של שמאל במריעו וימין.
מסכים לגמרי. משהו היסטרי וחדור שנאה עולה מחלק מהתגובות.
בית ספר דתי אינו מקום קדוש והם הגיעו לפעילות שלא כוללת טקס דתי. למה לחבוש שם כיפה?
נו אבל על זה בדיוק כתבתי. למה לא בעצם? אני מבין סירוב להפריד בין בנים לבנות. אבל אם מישהו שאני מבקר אצלו יבקש יפה אחבוש כיפה או אוריד נעליים או אצייר לי שפם.
הבעיה היא שכדי להבדיל בין 'אנחנו' (השמאל הנאור) ו'הם' (הימין החשוך והדתי) זרקנו את התינוק עם המים, קרי, הותרנו להם כל דבר 'יהודי'. יהדות זה לא דת, תנ"ך זה לא דת, אבל ויתרנו מראש.