הזכות להפגין ולסתום את הפה

לפני שנים השתתפתי בכתבה ב"ידיעות אחרונות" שעסקה במשחקי מחשב. כתבתי טור קצר, ששולב בכתבה שלא ראיתי לפני הפרסום. התוצאה: השם שלי הופיע בקרדיט, כשאני חתום למעשה על טקסט אנכרוניסטי שלא כתבתי ולא אהבתי את רובו, המלין על הקשר בין משחקים לאלימות פיזית. כאילו שמישהו זקוק לעידוד כדי להיות טיפש ולחלק כאפות. התקבלו לא מעט תגובות זועמות, ועם אחד המגיבים יצרתי קשר כדי להבין למה הוא כל כך נעלב. לא פגעת בי, הוא אמר, פגעת בקהילה!

השבוע נזכרתי באירוע הזה כשנתקלתי בכמה נציגים מטעם עצמם של קהילה אחרת. בטוויטר התעורר ויכוח על "הפגנות בימי הסגר – כן או לא", ואני טעיתי טעות פטאלית. טבלתי אצבעי בקלחת והבעתי דעה. מסופקתני אם קיים בעולם אדם יחיד ומיוחד שנכנס לוויכוח ברשת חברתית כשהוא אוחז בעמדה אחת, ויוצא ממנו מואר ומחזיק בעמדה הפוכה. אבל טעויות קורות, בעיקר כשאתה מתעצבן. ומה שהכעיס אותי היה הדה-לגיטימציה: אל מול טענות שכדאי להשעות את ההפגנות עכשיו, בזמן הסגר, או למצוא להן פורמט אחר, קפצו אנשים מהצד השני והאשימו את יריביהם בהתרפסות ובגידה במחנה. כלומר לא ויכוח לגופו של עניין, אלא סתימת פיות. 

אם יש משהו שאני מתעב בביביזם זה הוויתור המוחלט על מחשבה עצמאית, ניואנסים, מורכבות. יש רק עמדה אחת, בשירות המנהיג הדגול, וכל מי שאינו מיישר קו – בוגד. באים אנשי שמאל ועושים בדיוק אותו דבר, מציגים עמדה אחת מקודשת, ומגנים כל מי שמעז להביע עמדה אחרת. כשכתבתי שמתבצעת סתימת פיות למי שחושב אחרת, הותקפתי גם. בין היתר הואשמתי בביקורת שלילית שמשרתת את השלטון. איפה הגיליוטינה כשצריך אותה.

לא קשה לזהות את הטיפוסים האלה משני צידי המתרס. הם דרמטים ופומפוזים – הדמוקרטיה תקרוס עכשיו ומייד אם לא נצא להפגין, השמאל ימסור את המדינה לערבים אם ינצח בבחירות. זה להיות או לחדול, ורק חבל שאין בעברית קאפס בהקלדה, כדי להוסיף קצת נופך. זה לא ממש חדש. אני זוכר חברים של ההורים שלי מודיעים בשיחת סלון שיעזבו את המדינה אם שרון אי פעם יהיה ראש ממשלה. עד כמה שאני יודע לא רק שהם לא היגרו, הם אפילו לא עברו דירה. אין תהליכים, אין סימני שאלה, אין שלבים. יש השוואות למשטרים אפלים וסימני קריאה בלבד. ואני, אין לי כוח לסימני קריאה. 

אני חושד שחלק מהאנשים האלה מאוהבים בהפגנות. לא כאמצעי שנועד להוביל לעתיד טוב יותר, אלא כמטרה בפני עצמה. ההפגנות הן משהו אקטיבי ודרמטי – יוצאים מהבית, אולי מתעמתים עם שוטרים, עושים מעשה. הן זריקת אדרנלין ותקווה כאן ועכשיו. גם אני הרגשתי ככה כשנסעתי להפגין בירושלים, או בגשרים, ואני חושב שההפגנות חשובות וצודקות. יחד עם זאת, אפשר לעצור ולחשוב אם בזמן סגר הן משרתות את המטרה, ולא משמשות תחמושת לביביסטים. אם לא יהיה משמעותי ואפקטיבי יותר לארגן המוני הפגנות בכל רחבי הארץ לפי ההנחיות, או כל פתרון אחר שלא ייצר את התמונות שהשליט ואנשיו רוצים לראות בטלוויזיה. במילים אחרות להתמקד במחאה, לא בביטוי אחד מסוים שלה.

אני נרתע מהאנשים שיודעים שהם צודקים וכולם טועים, ועושים דה-לגיטימציה לכל מי שמעז להתנגד. זה ירוד ופחדני כשזה מגיע מימין, וירוד לא פחות כשזה מגיע משמאל. יכול להיות שאני טועה לגבי ההפגנות, אני באמת לא יודע. אבל כשמספרים לי שבגלל העמדה שלי מחר יהיו טנקים ברחובות, אני נתקף פקפוק וגרדת, וכשמנסים לסתום לי את הפה ומעלים את הווליום, אני מאבד אמון וחשק לדיאלוג. ממילא מדובר באנשים של מונולוג. הם יסתדרו מצוין גם בלעדי.

תגים: , , , , , , , ,

אודות noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

5 תגובות ל-“הזכות להפגין ולסתום את הפה”

  1. שיק אומר:

    מסכימה שבכדי להוריד את טיעון/תירוץ ההדבקה יש לעבור לדרכי הפגנה ומחאה אחרות. לדוגמא – שיירות המכוניות. לדוגמא, ההפגנות המפוזרות על הגשרים. לישיבה ברכבים בקרבת הבית בקיסריה. אבל בהחלט צריך גם קבוצה רעשנית בבלפור. זה מה שהכי מפריע לו!

  2. empiarti אומר:

    היטבת לבטא את מה שאני מרגישה. תודה וחתימה טובה

  3. Obi-Wan Aloni אומר:

    מסכים איתך. תודה 🙂

  4. arikbenedek אומר:

    אתה צודק כלכך – ויש לי למעלה מ- 40 שנים לבסס את טענת "מאוהבים בהפגנות", במיוחד בארגוני שמאל [ לא מכיר ארגונים ימניים ממש, כי חלקי לעולם יהא עם זכויות אדם, חירות הפרט, וחובת המדינה לספק לי את חלקה בחוזה/באמנה הדמוקרטית שחתמתי אתה, כשויתרתי על חלק מזכויותיי הטבעיות 😉 ].
    בגיל צעיר התחלתי להפגין בירושלים, ודי מהר הבנתי שאם יש משהו שאני סולד ממנו אלה הפגנות. לא מפחד השוטרים או האלימות [גם קצתמ אלימות] אלא ובעיקר מהמוני בני אדם שהופכים ל"נחיל" חסר תודעה אינדווידואלית, משהו הדומה לתפיסה הפאשיסטית. העמדה של הפאשיזם אינה שונה אצל ימנים כמו אצל שמאלנים, וגם אצל שמאל, אם אתה מעז לטעון משהו חריג, אתה מוקצה, מרימים גבה ומדירים אותך. ההמון הזה, הנחיל הזה מאיים עליי. אין זה אומר שאינני תומך באידיאות וברעיונות הקרובים לרוחי, אבל כדי לצאת להפגנה תדרש אמתלה ממשית. [ מצעד הגאווה בירושלים, ורק הוא! ].
    גם אני סובר כמוך, ואף הבעתי דעתי באופן חד משמעי במקומות בהם אני מביע אותה, ברשתות החברתיות, שיש להרגע עם ההפגנות. אני מסרב לקבל את תיאוריית הקונספירציה שמקדם בן כספית במעריב שרה"מ שלנו מעודד כאוס על מנת לחמוק ממשפט, כמו שאינני מקבל את תיאוריית הקונספירציה של מישה זוהר, ח"כ, שההפגנות נועדו להפצת המחלה וליצירת כאוס שיפיל את ביבי.
    שני הצדדים סובלים מהקצנה רטורית ותודעתית ואבדו את היכלת להרגע, לחשוב מחדש, לצאת מ"הפרדיגמה".
    אני מזדהה מאוד עם הפוסט הזה שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: