הנוסחה הסודית לאהבה והכחשת קורונה
עד לאותו רגע הכול הלך נפלא. נכחתי בארוחת ערב רבת משתתפים, אי אז לפני הקורונה, פצחתי בשיחה עם אחת האורחות, פלירטטנו בחן, וכבר תהיתי לאן כדאי להזמין אותה לשתות כשהיא התחילה לדבר על גלגול נשמות. ובזאת תמו שידורינו – היא דיברה על נשמות עתיקות, ואני אפסנתי בשקט את תוכניותיי הרומנטיות ותכננתי נסיגה.
כשדיברתי עם המארחת למחרת היא ניסתה לזרוע ספקות. כן, זה מטורלל כל עניין הגלגול, אבל זו חברה ותיקה ומקסימה. אולי אני טועה? אולי זה רק באג קטן במערכת? לכל אחד יש את הקטע הקטן והמוזר שלו, משהו על הסקאלה שבין טיק אקסצנטרי לסוד אפל. איפה נמתח הקו האדום? כמי שהיה נשוי למעריצת שלמה ארצי, האם יש לי מנדט מוסרי לשפוט בכלל? והאם יש הבדל בין דעות למעשים? אפשר בכלל לעצור את הזליגה של אלה לתוך אלה?
ומילא זרים מוחלטים, מקסימום החמצתי דייט מוצלח. מה עושים עם אנשים אהובים וקרובים כשמגלים עליהם לפתע אמת מרה במיוחד? הקורונה חידדה את הבעיה. מההתחלה תפסתי את מתנגדי החיסונים כאנשים לא אינטליגנטים, ההפך מכל מה שנאור ומתקדם. וזה היה קל – הם היו האחר, קבוצה חסרת פנים וצורה שקל להתנשא עליה ולהרגיש טוב עם עצמי, איזה כיף. ופתאום אני נתקל באנשים שאני אוהב שלא מוכנים להתחסן, שמאמצים תיאוריות קונספירציה ועובדות אלטרנטיביות, וזה שובר לי את הלב.
וכמו כן מייצר דילמה אמיתית. אלבר קאמי אמר שבין הצדק לאמא שלו הוא בוחר באמא, ואני לגמרי בטים קאמי. כשאני רואה ברשתות החברתיות זעם קדוש על הורים שמגנים על בניהם האנסים אני נרתע. למה ציפיתם? נטישה ועקידה? הילדים שלי יכולים לבצע רצח עם בקנה מידה של שיא גינס ואני עדיין אהיה בעדם. זה יתמתן ככל שמעגלי הקירבה יתרחבו, ועדיין – אנשים במעגל הקרוב שלי יצטרכו לבצע זוועת איומות ממש כדי שאתנער מהם, וגם זה רק אחרי בירור מעמיק ושיחות נפש לרוב.
אז דם ואהבה קודמים לכול. זה לא אומר שאני לא כועס או מאוכזב, אבל אעדיף להדחיק ולהתעלם, לשכוח ולצנזר, אולי קצת לריב. זה צבוע ונטול עקביות. מה שיגרום לניתוק קשר עם חבר אחד לא יהרוס את יחסי עם חבר אחר. יש עוצמה מסוימת של אהבה שמעבר לה הכול הולך: תהיה ביביסט, תתעבי את לד זפלין, זה לא ישנה דבר.
איני מחזיק בקו אדום ברור וחד. יש נוסחה פתלתלה שמשקללת קירבה ואהבה ודעות ומעשים ומספקת תשובה שונה בכל פעם. וזה בסדר גמור מבחינתי. מוסר וצדק וטובת הכלל זה חשוב, אבל האנשים שאני אוהב חשובים לי יותר.
5 תגובות ל-“הנוסחה הסודית לאהבה והכחשת קורונה”
Trackbacks/Pingbacks
- 26/09/2021 -
היטבת להציג את הרגשתך. עם זאת, אני ממש לא מרגישה כמוך. אצלי הדברים הם יותר שחור/לבן (אני יודעת שזו גישה לא טובה). לגבי הלא מתחסנים – אני מוכנה לקבל את אי רצונם, אני מוכנה לקבל גם את המצב שאין לכפות עליהם להתחסן נגד רצונם, אבל שיישמרו מרחק מהשאר כדי שלא תהיה להם היכולת לאיים על בריאותנו. והדבר השני, אני חושבת שלא הייתי יכלה להמשיך ולתמוך בבן שלי או בבת שלי לו היו רוצחים או אנסים. אני חושבת. ב"ה לא התנסיתי.
הרבה פעמים מה שעוזר לי להתמודד עם אנשים שחושבים הפוך ממני (למשל מתנגדי החיסונים), זה להסביר לעצמי את ההיגיון שלהם. הרי ממילא אני לא אוכל לשכנע אותם בשיחה אחת. אז ההיגיון של מתנגדי החיסונים (לדעתי) הוא הרתיעה מהכנסת חומר לווריד כנגד רצונם. אז יחד עם כל הצער והדאגה שאני מרגישה כי אנשים יידבקו יותר, בזה שאני מנסה להבין את הצד השני אני שומרת על המצב הנפשי שלי. אנחנו כולנו אנשים, גם אם אנחנו חושבים אחרת יש בנו היגיון (אמוציונלי) מסוים שניתן להבנה, ובהבנה הזו אני משתמשת לטובתי, כדי להקל על עצמי ולא לחלק את האנושות ל"אויב" ו"חבר"
נעם, שוב היטבת כל כך לנסח את מה שבלב שלי… תודה תודה תודה ❤️ שבוע טוב, חיבוק הדודה והדוד מלכי ויהודה
מלכי ענבר inbarmal@gmail.com
>
מזדהה מאוד עם הדברים שהבאת בפוסט הזה. קשה, נהיה ממש קשה איתם, עם מתנגדי החיסונים, כי כאמור חלקם ממש חברים טובים ואף אהובים. מתסכל. אני מנסה באמת להדחיק ולהתעלם ואף להכיל במקום להתעצבן ולאנפרנד וכאלה, כי לא רוצה להגיע לשם. חבל שהם כה רבים וכה נחושים ונעולים, חלקם רגישים ועצבניים על זה, קיצוניים ואף אלימים מילולית לעיתים. שבוע טוב.