קצת פופ מפלסטיק
אם היו אומרים לי בוא נקנה כרטיסים למארון 5 חודש לפני ההופעה סביר שהייתי נסוג לאט ובזהירות ומנתק קשרים עם המציע. מה לסנוב כמוני וללהקת בנים סינתטית. אבל ההצעה הגיעה בצהרי היום, ותפסה אותי עם מגננות במצב לא פעיל. הסיבה היחידה להתנגדות שמצאתי היתה קשורה לגהינום התחבורתי שמקיף את פארק הירקון בימים כאלה. אבל גם לזה נמצאה תשובה פשוטה – אופניים. יאללה בסדר.
כך שבאמצע השבוע, עם טרדות העבודה, ילד בצבא, ועולם שבו המתח עולה והמניות יורדות, מצאתי את עצמי בדרך להופעת ענק בפארק, כאילו אין דבר טבעי ונורמלי מזה.

אני מכיר בדיוק שיר אחד של מארון 5, או לפחות ככה חשבתי. במהלך ההופעה התברר שהם הוציאו המון שירי פופ ששמעתי פה ושם ולא היה לי מושג או צורך לברר מי אחראי להם. אבל מכיוון שלא שילמתי על כרטיס והכל קרה בספונטניות התייחסתי לסיפור כאל טיול אופניים פלוס אנתרופולוגיה למתחילים. רכבנו כמעט כל הדרך בשבילי אופניים, תל אביב מסבירת פנים לאנשים שוויתרו על מכונית. בשלב מסוים הדרך התמלאה באנשים עם לוק של חובבי פופ חדורי מטרה. זרמנו עם ההמון והגענו אל המתחם, מקבלים סיוע מכוכב הצפון של מוזיקת מופע החימום, וריחות מזון טראשי במחיר מופקע.
היה מפוצץ. בדרך הארוכה לשער הייעודי ראינו המוני אדם, חלקם נעים כמונו לשער הרלוונטי, חלקם מארגנים שמיכת פיקניק וצידה, מוכנים לשבת ולשמוע את מארון 5 בחינם. מתברר שזו תופעה ידועה, האנשים שבאים ליהנות מהחוויה באופן רוחני בלבד, בלי לשלם על כרטיס ולערב בה את החומרי. בנקודה כלשהי בדרך רץ אדם, צורח שמישהו רוצה להרוג אותו והוא מחבל. האנשים מסביב נדרכו, חלק פרצו בריצה קלה לצדדים, אבל די מהר התברר שלא קרה שום דבר. זו היתה תזכורת לא נעימה למציאות. דיוושנו הלאה.
בתור לבירה בפנים הרגשנו זקנים פחות מהצפוי. אני מניח שרוב בני הנוער נדחקו קדימה, ומסביבנו היה טווח גילאים רחב במפתיע. זה לא שינה כשהמוזיקה התחילה, כולם פיזזו. גם אני. נטשתי את הסנוביזם והתמסרתי להנאה שבהופעה גדולה. המוזיקה היתה מפלסטיק, ואדם לוין הוא דושבג שמדבר אל הקהל כמו שהוא מדבר אל נשים שהוא מנסה להשכיב, מוריד חולצה על הבמה ומזייף רגשות. אז מה. המון אדם נאסף כדי ליהנות, ההפקה נצנצה מכסף, וזה עשה לי טוב בנשמה. בלי לחשוב יותר מדי, בלי לתכנן ובלי לשפוט.
בדרך הביתה זמזם לי בראש לזוז כמו ג׳אגר בעודי מדווש. זה היה נעים, זה היה נורמלי, זה היה טקס בלי קדושה והיסטוריה של אלימות. עשו פופ, לא מלחמה, בואו לפארק הירקון, לא למקומות שמישהו החליט שהם קדושים. בפעם הבאה אולי נעשה פיקניק בחוץ.
טוקבקים אחרונים