ספר אחד יספיק

סיכומי סוף שנה מדכדכים אותי, מלחיצים אותי, טורדים את מנוחתי. 50 האלבומים הכי טובים של 2022 לפי פיצ׳פורק, עשרת הספרים הכי טובים של השנה בניו יורק טיימס, 26 סדרות הטלוויזיה הכי טובות ששודרו בשנה המסתיימת לפי הארץ, שבעה סרטים שפספסתם בטיימאאוט. וזו רק ההתחלה, לפני בלוגרים, צייצנים ושאר סוכני תרבות מטעם עצמם. 

התגובה שלי לשפע הבלתי נסבל הזה היא פניקה, ניהול רשימות ואגרנות. העידן הדיגיטלי סיפק לסיכומי השנה נשק ותחמושת – אם פעם קראתי סיכום אחד או שניים בעיתון מודפס, היום אני מותקף בסיכומים מכל עבר משלל צינורות תקשורת. אני מנסה לקטלג ולאגור. שומר אלבומים ופלייליסטים בספוטיפיי, מוריד דוגמיות של ספרים לקינדל, שולח לעצמי מיילים עם שמות של סרטים שאני חייב לצפות בהם, וקורס על הרצפה מייבב, בתנוחה עוברית. 

זה חוסר אחריות ציבורי, הקואליציה החדשה צריכה להוסיף לבליץ החוקים שלה תקנה שקובעת שליד כל רשימה כזו תצוין כמות השעות שנדרשות לאדם הסביר לצרוך את כל התרבות הזו, קצת כמו כמות הקלוריות ליד כל מנה במקדונלדס. אין לי סיכוי, גם אם אצפה בכל סרט תוך כדי שאני שומע אלבום מופתי באוזניות ומעלעל בעוד רומן זוכה פוליצר בפונטציה. לא יעלה בידי.

ומכיוון שכך החלטתי השנה לשחרר. כן, שמתי ברקע איזה פלייליסט סיכום שנה או שניים, אבל בגדול ויתרתי על כל השאר והחלפתי אותם בהמלצות ממוקדות של אנשים שעל טעמם אני סומך, החל מהחבר החמוד של נגה שאחראי על האלבום שחרשתי הכי הרבה השנה, דרך בלוגר מוזיקה מוצלח, וכלה במבקרי קולנוע שאני סומך על טעמם וכו׳. אין לי כוח וכוונה לטעום את הכל, אני בוחר לפי אינטואיציה וקצת אמונה ומשחרר ומוותר על כל השאר. 

ואלה ההמלצות שלי ליבול 2022, בלי דירוגים, ללא שום אובייקטיביות, דברים שאני אהבתי במיוחד וכדאי לכם גם:

ספר

״רוזנפלד״ של מאיה קסלר, שכתוב מצוין, כולל את סצינות הסקס הכי טובות שנכתבו בעברית ומציג דמות ראשית שבטח לא הייתי מחבב בחיים האמיתיים אבל הייתי ממש שמח לעקוב אחריה בטוויטר.

סרט

״3000 שנים של כמיהה״, עם אידריס אלבה כג׳יני שיוצא ממנורה שטילדה סווינטון שפשפה בלי ציפיות מיוחדות. זו פנטזיה למבוגרים עם שני שחקנים מעולים, וסרט שרחוק מלהיות מושלם אבל הוא מרהיב וסקסי ונוגע ללב, ובעיקר לא מהונדס וציני.

אלבום

״The Unraveling of PUPTheBand״ של PUP, להקת פאנק-רוק קנדית שלא שמעתי עליה עד שגיא החבר החמוד של נגה שלח לי לינק לווטסאפ. זה מהיר ומצחיק ורועש, ומצד אחד נשמע קצת כמו משהו מהניינטיז, ומצד שני מודע לעצמו מספיק כדי לא להיות סתם העתקה. כיף גדול בקיצור -"Waiting" מתוכו הוא גם השיר שהקשבתי לו הכי הרבה ב-2022.

סדרה

״בלאק בירד״ – היו טובות ממנה שקיבלו את מה שמגיע להן במצעדים (״ניתוק״ באפל טי.וי למשל) אבל מצאתי את עצמי מחכה בכל שבוע לפרק הבא, ובנוסף זו מיני סדרה, ז׳אנר שאני אוהב במיוחד: בלי לחכות לעונה הבאה, עם סוף סגור וברור. זה עוד סיפור פשע אמיתי, על סוחר סמים שמסכים להישלח לכלא קשוח במיוחד ולדובב רוצח סדרתי בתמורה לכרטיס יציאה לחופשי, אבל זה עשוי מצוין, עוכר שלווה ומרתק.

מחכה לשנה הבאה ולעוד ספר או סרט או שיר שיחדרו את היום יום ואת החשכה ויעשו לי נעים בחזה. בואי נראה אותך 2023.