ארכיון תגים | דירה

לפני שהטפטוף ייהפך למבול

כמו עינוי שהגו אנשי שטאזי משועממים, כמו חימום קל לקראת חקירת פעיל אלקעידה בגואנטנמו, טיפה ועוד טיפה, טיף-טף, זלגו בקצב אחיד מהמזגן, מתרסקות על הרצפה ליד המיטה שלי, מחריבות כל אפשרות לשנת לילה. ועכשיו, הכרעה: לנום בסאונת יולי-אוגוסט כבשנית, או לעצום עיניים לנוכח הטפטוף ולהסתכן ביקיצה ממבול?

בקיץ הראשון שלי בדירה התל אביבית הקטנה קרה בדיוק אותו דבר. את קורת הגג השכורה שיפץ בעל הדירה עצמו, בנאי וכלבויניק חובב לעת מצוא. הוא הרס, בנה, התקין וחיווט. התוצאה הייתה דירה משופצת להפליא, עם קלקולים קטנים ושיפועים קלילים במקומות שהיו אמורים להיות מישוריים.

כל זה הוביל לשלל הרפתקאות בתחילת המשמרת שלי בדירה. מים נקווים בפינת הכיור, זרם גז שנותק ליומיים בגלל ליקוי בטיחות בצנרת, מים שזורמים במקלחת ובשירותים אבל לא במקום ובזמן הנכונים, ועוד כהנה וכהנה. הוא איש טוב לב ובעל כוונות טהורות, בעל הדירה, אבל רבים מבעלי המקצוע שהגיעו לכאן בשנה הראשונה התעקשו משום מה להצמיד לו כינויים שאינם מחמיאים לכישוריו האינטלקטואליים ואיחלו לו חבלות גופניות קשות, בעיקר באזור הידיים.

כל זה נחלת העבר, או לפחות כך חשבתי. הגז כבר לא ידלוף, והנזילות תוקנו – כולל המזגן. קודם הגיע בעל הדירה, פירק, בדק והרכיב, ואמר נואש. ואז בא טכנאי אמיתי ועשה את אותו הדבר, למעט הייאוש. הטפטוף של אז פסק. שקט, שלווה ואוויר קריר, עד ללילה הארור לפני שבועיים.

מתורגל ומנוסה פניתי לחפש טכנאי שיתקן, רק כדי להיתקל בז'אנר חדש, הלא הוא הטכנאי הפילוסוף. זה התחיל משיחה שהפכה מתיאום פשוט לייעוץ של חבר טלפוני: הוראות לבדיקה עצמית (לנשוף לתוך צינור המזגן. או לשאוף, או גם וגם), שהתפתחו להגיגים לגבי האפשרויות שהובילו למצב הנוכחי. הגדיל לעשות הטכנאי שהגיע לדירה ופצח בהסברים ותיאוריות שהשורה התחתונה שלהן היא שאין טעם לנסות לתקן. מתברר שמזגנים שעובדים קשה בחום מזיעים כמו קוטף כותנה שחור בווירג'יניה טרום מלחמת האזרחים. ואם כבר מעמדות ועבדות, יש מזגנים יקרים ויוקרתיים, ויש זולים ועלובי נפש, שצריך לספוג ולהכיל את טיפות הזיעה שלהם בשתיקה שמקורה באמפתיה.

מה אם להציץ אל קרבי המזגן ולהעמיד את התיאוריות הללו במבחן? אפשר, אבל יקר. ואין לדעת מה יימצא שם. עזוב אותך, אמר הטכנאי. גם אצלו בבית המזגן מייצר זרזיף, והוא כבר פירק אותו לגורמים והרכיב מחדש. כמו ארובות השמים, גם המזגן הוא כוח עליון שאין לשלוט בו.

החלטתי לקבל חוות דעת שנייה מאיש מקצוע אחר. עד שהוא ימצא עבורי זמן ביומן העמוס של איש מזגנים ישראלי ביולי-אוגוסט, הלכתי וקניתי עציץ והעמדתי אותו מתחת למכונה המעצבנת. יש מצבים שאי אפשר לפתור בחיים. יש חסרונות ותקלות שצריך ללמוד לחיות איתם, כי מאבק דון-קישוטי יגרום רק סבל ועגמת נפש וכיס והחיים קצרים. כמו שסיכמה שרה סילברמן: If god gives you AIDS, make LemonAIDS.

אוהלים בשדרה, למה אני בעד

תגידו מפונקים. תגידו שיגורו בנס ציונה. תגידו יאללה יאללה, בטח אם נחמוק לתוך אחד האוהלים נמצא שם אייפד, ג'וינט ובירה, במקום ספרון אדום עם פטיש ומגל.

יכול להיות. אפילו סביר. אבל:

מותר לאנשים לגור בתל אביב, ליד העבודה, בשכר דירה סביר. מה זה סביר? שכר דירה שמסתדר איכשהו במסגרת השכר הממוצע במשק. מותר להם גם לצפות לתחבורה ציבורית נורמלית אם הם כבר יוצאים אל מחוץ לעיר. ואין כאן כזאת.

ומותר וסביר לצפות מהממשלה ומהרשות המקומית שלא ישאירו את שוק הנדל"ן פרוץ ונטול פיקוח. כמו גם תחומים אחרים. סוציאליזם זו לא מילה גסה, אפשר לדאוג שהחיים במדינה הזו יהיו סבירים לא רק לעשירים. אפשר לדאוג שאנשים לא יצטרכו רק להסתדר ולהתמודד עם שוק קפיטליסטי אכזרי, אלא יזכו לרוח גבית שלטונית.

וחשוב מזה. גם אם זו מהפכה של היפסטרים, גם אם הם לא מזי רעב – אז מה? גם חזקים יחסית יכולים למחות, וצריכים למחות. ואם המאבק שלהם יצליח, התוצאות שלו יחלחלו הלאה, אל קשי היום האמיתיים, שלא יכולים להרשות לעצמם לעזוב הכל וללכת לשבת באוהל בשדרה. ויוה לא רבולוסיון.

%d בלוגרים אהבו את זה: