היה משהו משעשע/מזעזע בדיווח על הרב מיצהר שנעצר על הסתה לרצח לא יהודים: במבזק רדיו סיפרו שהמשטרה פשטה על ביתו והחרימה 35 עותקים מהספר שלו. ועכשיו לאט: הרב יצחק שפירא הוציא ספר, תורת המלך, שבו הוא עוסק בנושא החשוב, מתי אפשר לחסל גוי ולצאת מזה נקי, לפחות בעיני הקב"ה. והנה ראיות שמצדיקות צו חיפוש: ספר, שפורסם בפומבי.

הדעות של הרב שפירא  מתועבות, אבל מה לעשות, הן חלק מחוקי המשחק של הדמוקרטיה. האיש לא הלך וקרא להרג שיטתי של גויים. הוא לא דיבר על קבוצה ספציפית, בניגוד למשל לשר הפנים שלנו שהתייחס לעובדים זרים כמביאי מחלות ואסונות (והיי, אם הם כל כך מסוכנים, אולי כדאי לעשות משהו בעניין), או להומואים (אולי כדאי לטפל גם בהם). הוא עסק בהלכה עקרונית, ופרסם ספר. בפומבי, בגלוי.

ספר מתועב. איש דת שבוחר לקחת מעיקרי האמונה דווקא את נושאי ההרג והרצח, משמש דוגמה מצוינת לכל הרעות החולות שאמונה עיוורת ומטופשת הביאה על האנושות. אבל מה לעשות שמותר להיות אידיוט, ומותר להיות קנאי חשוך ונבער. זה חוקי. וכשהראיות הן ספרים , יש כאן בעיה. אם אין מידע חסוי שלא פורסם, הרב הנכבד אשם אולי בטמטום וקנאות, אבל זהו בערך.

סתימת פיות, מימין או משמאל, לא צריכה לעבור בשקט. אולי לא מפתיע שבין מצדיקי כליאת הרב הנתעב נמצא גם בן דרור ימיני, שמצליח באותו משפט לצאת נגד שנאת חינם ולכתוב סמול במקום שמאל. מה לו ולחופש ביטוי ודעות מרגיזות. הרב שפירא הוא איש דוחה. אפשר לא להקשיב לו. אבל צריך לתת לו לדבר.