"לכו לעזאזל"

זה הנאום המלא של ברנום נילסן ב"חצי אח" המצוין, אחרי שהוא זוכה בפרס בתחרות תסריטים. ספק תסמונת טורט, ספק תעוזה חתרנית.

לא שזה מה שהייתי מצפה לו בטקס קבלת תורה לכיתות ב'. והיה מאוד חמוד, הטקס. הילדים בלבן היו מקסימים, המופע היה כמו תמיד קצת ארוך מדי, הברכות ראויות ובטעם טוב, והכיבוד סבבה לגמרי. ההורים צילמו במרץ את הילדים שמצידם הציגו סצינות ממתן תורה, מהחדר – גירסה אשכנזית וגירסה ספרדית-תימנית (איך לא ליהקו את תומר לקטע הזה, איך) והצליחו לדחוף פנימה אפילו מסר על מיחזור ודאגה לסביבה (!).

את הברכה שכתבתי יחד עם אמא מהכיתה המקבילה ביקשו המורות לראות מראש, כדי לוודא שאין שם משהו בעייתי. וברור שגם אני לא העזתי בזמן אמת להגיד משהו בעייתי. למה להפר את השלווה.

מה אני רוצה? אין לי מושג. אולי שיזכירו שיש בתנ"ך גם חלקים אפלים ובעייתיים. אולי שידברו על קנאות דתית והסכנות שלה? שיתייחסו לכל מיני מטורפים שתופסים טרמפ על אלוהים בדרך לאיזו אפוקליפסה, עכשיו? כן, אני מבין שאין לזה מקום בגיל הזה. השאלה אם באיזשהו גיל זה כן יתפוס מקום. אמירה כלשהי שתהיה חתרנית קצת, חד משמעית, מעצבנת, מחוץ לקונצנזוס. עמדה ברורה, מאמר מערכת.

כן, התרגשתי כראוי – לא כמו תומר שהתעורר בארבע בבוקר וישב לו על הכורסא בסלון, לא מצליח לישון, אבל בכל זאת. אבל כל הממסדיות השמרנית הזו מדגדגת לי קצת כאן וכאן.

היה משהו משעשע/מזעזע בדיווח על הרב מיצהר שנעצר על הסתה לרצח לא יהודים: במבזק רדיו סיפרו שהמשטרה פשטה על ביתו והחרימה 35 עותקים מהספר שלו. ועכשיו לאט: הרב יצחק שפירא הוציא ספר, תורת המלך, שבו הוא עוסק בנושא החשוב, מתי אפשר לחסל גוי ולצאת מזה נקי, לפחות בעיני הקב"ה. והנה ראיות שמצדיקות צו חיפוש: ספר, שפורסם בפומבי.

הדעות של הרב שפירא  מתועבות, אבל מה לעשות, הן חלק מחוקי המשחק של הדמוקרטיה. האיש לא הלך וקרא להרג שיטתי של גויים. הוא לא דיבר על קבוצה ספציפית, בניגוד למשל לשר הפנים שלנו שהתייחס לעובדים זרים כמביאי מחלות ואסונות (והיי, אם הם כל כך מסוכנים, אולי כדאי לעשות משהו בעניין), או להומואים (אולי כדאי לטפל גם בהם). הוא עסק בהלכה עקרונית, ופרסם ספר. בפומבי, בגלוי.

ספר מתועב. איש דת שבוחר לקחת מעיקרי האמונה דווקא את נושאי ההרג והרצח, משמש דוגמה מצוינת לכל הרעות החולות שאמונה עיוורת ומטופשת הביאה על האנושות. אבל מה לעשות שמותר להיות אידיוט, ומותר להיות קנאי חשוך ונבער. זה חוקי. וכשהראיות הן ספרים , יש כאן בעיה. אם אין מידע חסוי שלא פורסם, הרב הנכבד אשם אולי בטמטום וקנאות, אבל זהו בערך.

סתימת פיות, מימין או משמאל, לא צריכה לעבור בשקט. אולי לא מפתיע שבין מצדיקי כליאת הרב הנתעב נמצא גם בן דרור ימיני, שמצליח באותו משפט לצאת נגד שנאת חינם ולכתוב סמול במקום שמאל. מה לו ולחופש ביטוי ודעות מרגיזות. הרב שפירא הוא איש דוחה. אפשר לא להקשיב לו. אבל צריך לתת לו לדבר.