דברים שרואים כשמציצים מאחורי המסך
השבועיים האחרונים היו קשים במיוחד. המסך הוסט קצת, ובלי שהתכוונתי הצצתי לצד השני. ומה שראיתי לא מצא חן בעיני.
שיחה אחת בענייני עבודה, לא מאוד דרמטית בסופו של דבר, אבל הייתה בה תזכורת שלא משנה כמה נפלא מצבי הנוכחי, כמה נאור ומתקדם המעסיק, זו עדיין עבודה. ויתקבלו החלטות שלא אוהב ואיאלץ לחיות איתן, אנשים שלא יבואו לי טוב, פוליטיקה קטנונית ופשרות. בתמונה שהתגלתה מעבר למסך אני עוד רגלי על הלוח.
בניגוד לקלישאות מטריילרים לסרטים, את מה שראיתי שם דווקא אוכל לשכוח. החיים בנויים ככה. מסדרונות ארוכים עם וילונות אטומים, קלישאות ומכבסות מילים: העבודה כמשפחה, המדינה כדמוקרטיה נאורה ושוויונית והמוות המחריד והצורב של אנשים שאתה אוהב מגוהץ ומעומלן לכדי עכשיו הוא נח על משכבו בשלום. בשלום? וואלה?
המסכים האלה הם הכרח קיומי. אין שום סיכוי לשרוד במודעות מלאה למתרחש. לפעמים נראה לי שאקטיביסטים קיצונים מצאו את הדרך הנכונה להתמודד – הם מתמקדים באי צדק נורא אחד ונאטמים לכל השאר. הם יקראו לאוכלי הסטייקים רוצחים, או יפגינו במחסומים נגד הכיבוש, או יתעקשו להתנחל בכל שטחי ארץ הקודש, ובה בעת יסתובבו עם סלולרי שנבנה בסדנת יזע בסין מחומרים שנכרו על ידי ילדים-עבדים באפריקה והמצפון שלהם יהיה על שקט. הם הרימו מסך אחד, והם מביטים בריכוז, עין בעין, באמת שמאחוריו, וכך מצליחים להתעלם מכל שאר המסכים שמסביב.
כי כשאתה מציץ סימולטנית מבעד כמה מסכים בפרק זמן קצר מדי זה מתיש את הנפש. אמיתות לגבי עבודה וקריירה בגיל מסוים, אמיתות לגבי איך שהחיים נגמרים, אמיתות לגבי צבא ההגנה והילדים שלי, לגבי מערכת החינוך. וכל מה שמתחשק לי זה להוריד את המסך חזרה, לעצום עיניים ולנמנם קצת.
אנשים שלא באים לי טוב
- שלא מבינים את ההומור שלי
- שאומרים "אתה לא זוכר אותי?"
- שמדברים על עצמם בגוף שלישי
- שמדברים בקולנוע, לא משנה באיזה גוף
- או בודקים הודעות בטלפון באמצע הסרט
- שאוהבים לשמוע הכול חוץ ממזרחית
- מיסיונרים מכל סוג, מטבעונים ועד ציונים
- נשים שהן גם אישה, אבל גם ילדה
- או להפך
- שלא אשמים בכלום
- שלא נעלבים או כועסים, אבל
- שמשתמשים ב"עולם תוכן" ו"מרחב שיח"
- בעלי כלבים שלא מבינים למה צריך רצועה
- בעלי כלבים שאומרים "הוא לא עושה שום דבר"
- הורים שמסתכלים באדישות על הילד שלהם כשהוא מציק לשלי
- שמשתמשים בז'רגון צבאי יותר מפעמיים ביום
- שאומרים "עושה ימים כלילות". אני מסתכל עליך, אביגדור ליברמן
- שהצביעו יאיר לפיד יותר מפעם אחת
- שהצביעו לבית היהודי למרות שאינם: מתנחלים, משיחיים או סתם פשיסטים
- שהולכים לאט, הפרצוף תקוע בטלפון, כשאני על האופניים
- שמדוושים מהר על המדרכה כשאני הולך ברגל
- ששואלים אותי משהו ברחוב למרות שאני עם אוזניות
- שחושבים שיש להם בעלות על הזמן הפנוי שלי
- שלא מכירים אותי אבל קוראים לי "אחי"
- או "גבר"
- שלא עונים
- שהולכים ולא חוזרים
אבל לא אתם. אתם מעולים כן?
יותר מדי סרטים 
טוקבקים אחרונים