קטע חכם על פחד, ועוד חידון

כשהייתי טנאייג'ר, בולע ספרים בכפייתיות, נהגתי מדי פעם להעתיק קטעים שמצאו חן בעיני במיוחד. אלא שאז התבגרתי, והפכתי עצלן וביקורתי יותר. אלא שהשבוע קראתי פיסקה בספר שגרמה לדגדוג קל באצבעות-העט שלי (שהפכו כבר, בעצם, לאצבעות-מקלדת).

הספר הוא חיי פיי, שכתב יאן מרטל. הוא מצוין, לכו תקנו אותו, או תשאלו מהספרייה. בעמוד 167 כותב מרטל פסקה מעולה על פחד: "זהו היריב האמיתי של החיים. רק הפחד יכול להביס את החיים. זהו בר פלוגתא ערמומי ובוגדני.. הוא אינו יודע הגינות מהי, אינו מכבד שום חוק או מוסכמה, אינו מפגין רחמים. הוא מתנפל על נקודת התורפה שלך המתגלה לו בקלילות מדהימה. הוא תמיד מתחיל בראשך. רגע אחד אתה רגוע, מיושב, שמח, ואז הפחד, בדמות ספק מעודן, מתגנב כמרגל אל תוך ראשך. הספק פוגש בחוסר אמון, וחוסר האמון, מנסה להרחיק אותו. אבל חוסר האמון הוא חייל רגלי חמוש בעליבות. הספק מסלק אותו מדרכו בקלות. אתה מתעצבן. ההיגיון מתייצב ללחום לצידך. אתה נרגע. ההיגיון מצויד בכלי הנשק המודרניים ביותר. אבל לתדהמתך, על אף טקטיקה עדיפה וכמה נצחונות מרשימים, ההיגיון מובס. אתה חש כיצד אתה נחלש, מתערער. עצבנותך הופכת לחרדה".

מרטל ממשיך ומתאר את התגובות הפיזיות לפחד, ומסיים בצורך להגדיר אותו, לתת לו ממשות – "שכן אם לא תנהג כך, אם פחדך יהפוך לאפלה חסרת מילים שתירתע ממנה ואולי אף תצליח לשכוח אותה, תותיר את עצמך חשוף למתקפות פחד נוספות, שהרי מעולם לא נאבקת באמת ובתמים ביריב שהביס אותך".

האיש יודע על מה הוא מדבר. זה נכון לקריירה, נכון להורות, לאהבה, להכל. מפחיד כמה שזה מדויק.

ועכשיו לחידון

משהו מדיסק ישן שמאוד אהבתי. אולי קצת אזוטרי, אבל היי, סוג של אתגר.

אבל אם מישהו השאיר אותך על קצת הצוק

אם מישהו דחף אותך מעבר לקצה

אם מישהו אהב אותך, ועזב אותך חשובה כמתה

את צריכה להיאחז בזמן שלך

עד שתעברי את הזמנים הקשים האלה