מתנגד חריף לעקירה

חשבתי ללבוש כתום, אבל הנחתי שהרופא והאחיות לא יעריכו את ההומור. וזו בדיחה די טיפשית בכל אופן.

בסופו של דבר עקרו לי אתמול את השן. היה די מזעזע. מה שמשונה הוא שעם כל ההתקדמות של המדע וכו', עקירת שן היא בסופו של דבר עדיין איש שדוחף לך סוג של פלאייר לפה, ושולף בכוח שן, משל היתה בורג תקוע. יש סמי הרדמה לא רעים, והמכשירים נראים הרבה יותר היי-טקיים, אבל בכל זאת. הייתי מצפה לקצת יותר. מילא התהליך, אבל כל העניין הזה של כאבים ונפיחות אחרי + התמכרות לאדוויל – קצת מיושן לא?

דרכים להעברת הזמן: העונה השישית של הסופרנוס. יצירת מופת. וסרט אימה מטריד מאוד, the descent. שש נשים חובבות אקסטרים ספורט מחליטות לצאת לטיול במערות. ברור לצופה (ואם הן היו רואות קצת יותר סרטים, היה ברור גם להן) ששום דבר טוב לא ייצא מזה. מה שמגניב כאן הוא מערכת היחסים בין הנשים, שמתגלה כבעייתית לא פחות משלל הצרות שהן נקלעות אליהן. הבמאי הוא ניל מרשל, שאחראי לעוד סרט אימה בריטי מפתיע – dog soldiers. בשני המקרים לא מדובר בסתם מפחידנים מטופשים, אלא בסרטים עמוקים קצת יותר, שמסרבים לספק סתם סוף מתוק ונוח ונשארים בראש גם אחרי הצפייה. בקיצור, בפעם הבאה שעוקרים לכם שן ויש לכם זמן. מומלץ.