ולווט לעניים, סיבה לעשות ילדים ופלאפל שואה

היה שבוע איום ונורא, אין דרך אחרת לתאר את זה. חוץ מכמה הבלחות מעניינות פה ושם. תכף פירוט. כל מה שיכול היה להשתבש בעבודה מיהר לעשות את זה בחדווה. אבל זה לא רק זה – הפאזה שאחרי פרידה ממישהי שאהבת מבאסת. מין מצב קיומי מצ'וקמק שאין מה לעשות חוץ מלשבת ולחכות שהוא יעבור. בלי או עם קשר, היום פוסט מפוזר.

 

קצת תקשורת להמונים

 

המלצה: לקרוא את הראיון עם עו"ד וינרוט במוסף הארץ. מרתק. גם בגלל הדברים שהוא אומר, גם בגלל המורכבות של האיש, שמציג עמדות מרקסיסטיות ובה בעת מייצג כמה מהאנשים היותר בעייתיים בארץ.

 

לא לקרוא, או לקרוא ולהתעצבן, את הטור של עמית סגל בויינט. אני באמת לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לתקוף את הקשקוש הזה. האיש לא מבין למה מתעסקים בשואה, שהוא מגדיר "תבוסה משפילה"(?!??@#?!?), ולא בנצחונות המזהירים שלנו במלחמות. אה, ותיקו אחד. לא נראה לי שבאמת צריך להסביר שזה הבל מוחלט ורעות רוח.

  

"להציל את טוראי ראיין" ביום השואה?

 

 המלצה: ג'ניס ג'ופלין צורחת ב"סלונה"

 

בראשון בערב רוני גררה אותי להופעה. היא לא ידעה של מי, רק שצריך להיות טוב ושזה ב"סלונה". דקה אחרי שהגענו נינט נכנסה למקום, ועל הבמה עלה בחור צנום עם גיטרה אקוסטית. הייתי בטוח שהסלב-וואץ' על נינט יהיה השיא של הערב, ושהבחור הולך להיות עוד קרן פלס בהתהוות עם שירים נוגים ומשמימים. ואז הוא פתח את הפה.

 

 

האיש, אסף אבידן שמו, נשמע כמו ג'ניס ג'ופלין, אין דרך אחרת לתאר את זה. אם הייתי מדליק רדיו ושומע אותו מאמצע השיר, הייתי בטוח שזה קטע לא מוכר שלה. אחרי שמתרגלים מגלים שזה לא גימיק, שיש לו חומרים מעולים. מומלץ קשות. יצאתי משם שיכור קלות (לא כלוט) ודי מאושר.

 

פלאפל טרבלינקה

 

ניסיתי להבין מה לימדו את הגמד בגן על השואה. זה היה, כאמור, שבוע מזעזע. ואז, בבוקר חמישי, התקשרו מהגן. הילד מקיא, הוא רוצה שתבוא לקחת אותו. ביטלתי, דחיתי, הזזתי פגישות ורצתי לשם. הוא נראה קצת חלוש, והיה מחבק ומעוך יותר מהרגיל, אבל בסך הכל בסדר. הלכנו לטייל בשדרה, ולשחק "שלום אדוני המלך" בפסל הכיסא הירוק.

 

שאלתי אותו מה לימדו אותו על השואה בגן. ובכן, הרבה דברים, אבל הוא לא זוכר. בעצם הוא זוכר שיר אחד: "ולנו יש פלאפל". זה קשור לשואה, שאלתי בזהירות. כן, הוא ענה בביטחון, זה מה שאכלו שם, בשואה.

 

אחר כך הוא נשאר עם סבתא שלו, ואני הלכתי לקחת את אחותו הגדולה. שתינו קפה ושוקו ביחד, שוב בשדרה, ודיברנו, ושיחקנו. ועד סוף היום המועקה ותחושת הגועל הכללי נעלמו. הם אולי לא כלכליים ולפעמים צריך לריב איתם על מקלחת (וארוחה, ושיעורים), אבל אין הרבה דברים שיכולים לגרום לי אושר מרוכז ומתוק כמו צמד הצאצאים הפרטי שלי. לא יודע אם זה עובד אוניברסלית. יש לי ניחוש שכן.

 

 

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

11 responses to “ולווט לעניים, סיבה לעשות ילדים ופלאפל שואה”

  1. גמד רשע says :

    קראתי את כותרות המשנה בראיון איתו,
    ודפדפתי הלאה בשאט נפש.
    באמת שלא היה לי כוח לשבעה עמודי בכיינות, השמצות וקיטורים, רהוטים ככל שיהיו.

  2. נעם says :

    תודה. אבל לא צריך להאמין לכל מה שכתוב, הורות זה עסק לא פשוט בכלל..

  3. מיכל says :

    אתה כותב כל כך יפה, בעיקר על הגמדים הקטנים והפרטיים שלך. נשמע שההורות שלך היא הנאה צרופה ולא מסובכת מדי (אבל בטח יש ימים קשים…).

    אהבתי את ביקורת התקשורת. מסכימה בקשר לכתב על וינרוט, מעניינת ואכן האיש מורכב ולא פתור.

  4. נעם says :

    צודקת – קוראים לו אסף אבידן. סתם שכחתי לציין
    וגמדים זה כינוי חיבה שכזה. לא צריך לקחת קשה.

  5. טליה זליגמן says :

    זה אמנם עם אלמנטים קיטשיים אבל אני סוגרת את השבוע הזה עם הביצוע הזה
    http://www.tvinci.com/players/orangemusic60.htm?media_id=1987&quality=HIGH&type=FLV
    גם הבחור היה שכן שלי בנחלאות אז אני מרגישה מקורבת, אבל גם משהו עוזר לי להתגבר על עוד שבוע לא קל. לאקללי. אולי הקטע בשיר על החזאי מנחם אותי

    וכנראה היה משהו בכוכבים

    ובנושא אסף אבידן, בדיוק השבוע מישהו אמר לי שהוא שבר את ליבה של מישהי שקשורה למישהו
    וכו' וכו' – אז נושא הלבבות השבורים סוגר מעגל

    ואם עסקת בפלאפל – מכיר את פלאפל ג'ינה? נראה לי שאתם יכולים להתאים

  6. אביבה says :

    איך קוראים לזמר הזה? למה הכל חידות?

    למה אנשים קוראים לילדים הבריאים שלהם "גמדים"?

  7. עוד אלמונית says :

    אז גם אני אחרי, גם פרידה וגם שבוע קשה בעבודה
    חשבתי על איך בתקופה הזו אתה מצד אחד מדמיין את העתיד, מתחיל אולי גם לפלרטט פה ושם
    בתחושה שלי במקרה שלך אפילו לפרספם את זה כאן זה קצת כמו לשים שלט – אני פנוי
    ומצד שני הפרצוף שלו והמילים שלו עוד שמה כל הזמן, בתודעה
    בקיצור מקווה שלך זה יעבור מהר, וגם לי

  8. אסתי says :

    וכמובן הסכמתי עם כל מילה.
    בעיקר שהוא אמר באריכות אבל בדיוק, בחדות ובעומק הרבה יותר משלי את מה שהכנתי לקרוא היום באזכרה של אבאשלי.

    ואכן, בעודי מקלידה את הטיקבוק אני שומעת את הבחור המוכשר הזה ומוכנה להשבע שזו בכלל ג'ניס מנוחתה עדן.

    ן… פלאפל באושוויץ נשמע לי שם נפלא לסטארטאפ

  9. שירן says :

    נראה לי שבמסגרת ה"פאזה של אחרי פרידה" נאחזים בדברים הקטנים כדי להמשיך לחייך קצת, מזלך שיש לך קטנים אמיתיים לעזור בזה.
    נראה לי שאולי אלך לחפש לי כאלה גם.

  10. נעם says :

    אולי היא לא זוכרת?
    צודקת לגבי הסלונה, יש חיים מחוץ לאמצע תל אביב. הוספתי מרכאות

  11. נטאשה says :

    הייתי צריכה לקרוא פעמיים בשביל להבין ש"סלונה" זה שם של מקום, ולא הסלון של חברה שלך, וגם זה רק כי לא הבנתי איך יכול להיות שהגברת לא מכירה את מי שמופיע אצלה בסלון הפרטי.

    (אם אתה רוצה, אבל באמת שאתה לא חייב, אתה יכול למסור לצאצא שסבתא שלי לא אכלה פלאפל בשואה, אבל אני לא יכולה להתחייב לגבי האחרים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: