שקרנית, צבועה ושוכבת במארבים
כנראה ששלל הצעות החוק ההיסטריות של הימין העלק-מתון גורם לחלחול וכרסום גם בצד השני. או יותר נכון בכל הצדדים.
הבהרה, כלומר כל הקטע שאומרים לפני האבל כדי לתאם ציפיות ולארגן אליבי: אני חושב שאביגדור ליברמן הוא איש מתועב ומסוכן, אני חושב שהוא עשוי מחומר של דיקטטורים ציניים, אני חושב שהוא הרסני לדמוקרטיה. אבל הקמפיין האחרון נגדו ונגד חבריו לדרך מעצבן אותי.
בכמה מארבים שכבת, מתריסה הכרזה המעוצבת, וכמה מחסומים עשית, הפעם לפאינה קירשנבאום ההזויה לא פחות. וואלה, מה פתאום שהם יביעו עמדה וידחפו החלטות אם הם לא היו בקרבי? שערורייה. כלומר בדיוק כמו שלשמאלנים שלא היו בגולני אין זכות לפתוח פה, נכון?
אם אנחנו לא רוצים מדינה פשיסטית שמתנה זכויות בסיסיות בשירות צבאי, כדאי להירגע אם זה לא?
ובמקביל, ועם קשר, סיפור בר רפאלי-ריקי כהן שנולד בטוויטר. כן, נולד מכל העניין מימ יפה – "עבודה קשה, טיפשה" זה אחלה. אבל כל העניין צרם לי קשות.
אפשר להתווכח איזה אחוז מההון של רפאלי מגיע מזה שהיא יפה על גבול הפלילי, ואיזה מכיכובה במדורי הרכילות. ואין לי מושג עד כמה דוגמנות זו עבודה קשה או לא. מניח שיש לא מעט לחץ שכרוך בעניין. אבל: העקיצה של כהן בטוויטר היתה אפקטיבית לא פחות גם בלי להצמיד את העלבון "צבועה" לקצה המשפט. הבה ננסה ביחד: "ממה בנית קריירה אם לא מרכילות?". עובד לא?
ה"צבועה" מיותר, תוקפני, מעליב. אולי אפשר היה לנסח את כל המשפט אחרת. נגיד, "הרי גם את חייבת חלק מהקריירה שלך לפחות לפרסום במדורי הרכילות". זה לא מתלהם, זה יכול אפילו לייצר איזשהו דיון, מי יודע. אבל ברגע שעוברים למחוזות ההתקפה והעלבון, אין פלא שרפאלי ירתה בחזרה "טיפשה" והתבצרה בחפירות. טבעי לגמרי.
בשני המקרים יש בעיה קשה של העניין המסובך הזה של נאה דורש נאה מקיים. כשאתה משתמש בכלים הפסולים של היריב, אל תתלונן כשאתה חוטף חזרה.
7 תגובות ל-“שקרנית, צבועה ושוכבת במארבים”
Trackbacks/Pingbacks
- - 26/11/2011
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
תודה על הפוסט. עצוב לי לקרוא שריקי כהן התחילה את כל העניין של "צבועה, טיפשה". לא ידעתי ששם זה התחיל. ומה המטרה בכלל? הרי לקיים דיאלוג אי אפשר ככה בוודאות, אבל גם להעביר ביקורת עניינית כבר אי אפשר. ואחרי זה עוד התפרסמו שלל כתבות ירודות עם כותרות בנוסח "בר רפאלי: קחי שיעור בפמיניזם, טיפשה", בה הכותבת מגי אוצרי יורדת נמוך מאוד ואף מפקפקת ביכולותיה השכליות של רפאלי. מעין אפקט כדור-שלג דוחה שכל קשר בינו לבין פמיניזם הוא קלוש.
לפי אותה דרך מחשבה, למי שאינו רופא אסור להביע דעה בנושא מערכת הבריאות, למי שאינו כלכלן או איש עסקים מנוסה אסור להביע דעה בכלכלה, למי שאינו נהג אוטובוס או רכבת אסור להתלונן על המחסור בתחבורה ציבורית וכמובן שאסור לו להציע פתרונות, וכולי. כמובן שכשמדובר בצבא, פתאום רציונל כזה נראה מתקבל על הדעת להרבה אנשים.
מסכים איתך
מסכים איתך ב 100 אחוז, הקמפיין של השמאל הוא גול עצמי.
ולמשל, כל הסיפור הזה היה אפקטיבי לא פחות בלי המשפט הצהבהב והנודף ריח של סקסיזם "אפשר להתווכח איזה אחוז מההון של רפאלי מגיע מזה שהיא יפה על גבול הפלילי". אולי היה אפשר לנסח את כל המשפט אחרת. נגיד, "אפשר להתווכח איזה אחוז מההון של רפאלי מגיע מתכונות חיצוניות שאינן קשורות כלל לעבודה קשה". זה לא מתלהם והריח נעים יותר. זה יכול אפילו לייצר איזשהו דיון, מי יודעת.
אה.. היא דוגמנית. זה כי היא מאוד מאוד יפה, לא? רוצה לומר – קצת מאולצת התגובה הזו, ואני לא בטוח שרלוונטית לנקודה שלי. אני לא מדבר על מכבסת מילים פוליטיקלי קורקטית. אני מדבר על אי תוקפנות והתלהמות וכו'. אבל שיהיה.