על ההפקרה
כבר כתבתי פוסט על תומר שמטייל עכשיו באירופה, ועל ההיפרדות והמרחק בין הורים וילדים, אבל קמתי לכותרות האיומות על עוד שש גופות, חטופים שהוחזקו כמעט שנה והוקרבו על מזבח השלטון, חלק מהריקוד הנורא שרוקדים יחד הפנאטים של חמאס מצד אחד, וחסרי החוליות והמוסר בממשלה שאני חי תחתיה מצד שני. אפשר היה לשחרר אותם באמצעות הסכם. נתנו להם למות במנהרות על קידוש פילדלפי שקר כלשהו, כי למה לא?
ומה עכשיו קיטורים של אבא שהבן שלו חי וחופשי ומסתובב בעולם, מול הורים שגילו שהמדינה מפקירה את ילדיהם, שה״מנהיג״ מעדיף לוותר על חייהם כדי לא לאבד שלטון וכוח. חברה טובה נוסעת עכשיו לבקו״ם עם הבת שלה, באמת יום נפלא לשלוח ילדים לצבא בזמן שהממשלה נלחמת בעם, הורגת אותו, מפקירה שוב ושוב. אני מחכה להבין איפה אפשר להפגין בהמשך היום הארור הזה, כי מה עוד אני יכול לעשות עם הייאוש והזעם?
יותר מדי סרטים 
טוקבקים אחרונים