הטקסט בין השורות

כשיוצאים לדייט בסצינת הגרושים-גרושות יש נספחים, זה אני והיא וסביבנו מרחפים האקסים והאקסיות, עוברים בין סיפורים ונשזרים בין אנקדוטות. את, אני ומטעני העבר שלנו, איזה כיף.

והם לא הולכים לשום מקום. והיה והדייט הראשון עבד היטב ויש שני, ושלישי, הם ממשיכים לצוץ ולככב, ואם הם גם הורי הילדים של הפרטנרית הם עדיין בסביבה, לא רק עניינים מהעבר אלא עלילות מההווה, וכאן העסק מסתבך. מצד אחד אתה לגמרי בפינה של הדייט הנוכחי. מצד שני, לפעמים משהו בסיפורים על האקס המזעזע גורם להרמת גבה.

זה קצת כמו בראיון עבודה. מועמדים שמגיעים עם ניסיון מרשים, קורות חיים נאות ולוק של מביני עניין. ואז, כששואלים אותם על מקום העבודה הקודם, הם מתחילים להשמיץ. וממשיכים. ובאיזשהו שלב נדלקת נורת אזהרה.

זה תלוי הקשר ועניין. ריאיינתי פעם מישהו שחיפש מפלט מחברת סייבר שעבד בה, ועשתה דברים שגרמו למצפון שלו להתכווץ. יצאתי עם נשים שסיפרו על אקסים שלא מעוניינים שהילדים ישנו אצלם, לא משלמים מזונות, ועוד כהנה וכהנה. יש מקרים שברור שלאדם שמולך היתה סיבה טובה לברוח. אבל לפעמים כשהקשר נמשך ואיתו הסיפורים מתעורר ספק, ובין השורות עולה עלילה מורכבת יותר שיש בה שני צדדים, שרק את אחד מהם אני שומע. ודרך החרכים אני יכול לראות את הזווית של הצד השני, לפעמים לזהות קצת את עצמי. זה נכון לשני הצדדים – אני שומע הדים לזה מחברות, מנשים שיצאתי איתן, תחושת ההירתעות הזו מהגבר שמשמיץ את האקסית שלו.

זה בעיקר מעיד על תפיסת המציאות של הדייט. תמיד יש סיכוי שמדובר בסיפור שחור לבן, אבל ברוב המקרים המציאות מורכבת יותר. יש שני צדדים שנפגעו, אף אחד מהם לא רע מוחלט או טוב מוחלט. ומדובר בבן אדם שחלקת איתו את חייך בעשור או שניים האחרונים. ברוב המקרים הוא לא יהיה דמון נוראי שוחר רע. ואם אין מורכבות, ואם הסיפורים עליו תמיד מזעזעים, יכול להיות שצריך להסתכל רגע היטב גם על המספר. 

יש משהו מפתה ונעים בלהיות בעד אנשים שאתה בדיוק לגמרי בעניין שלהם, לראות רק צד אחד, להצטרף להשמצות של המניאק/ית בצד השני. ולפעמים זה לגמרי במקום. אבל בדרך כלל עדיף להיזהר ולהקשיב היטב גם לסאב-טקסט. אין לדעת איזו מין דמות אני עלול להיות בסיפור העתידי.