n.i.m.b.y

חשבתי על זה אחרי קריאת הפוסט של ריקי על הילדים בקפה. וגם אחרי הפוסט שלה על האמהות בבית הקפה. לא לגמרי קשור, אבל אסוציאטיבית זה עובד.

האמריקאים קוראים לזה nimby – not in my back yard. המשמעות היא שאין להם שום בעיה אם מה שזה לא יהיה, רק שלא יקרה לידם. ורובנו כאלה. גם אני. אנחנו מאוד בעד פלורליזם וחופש, עד שזה מגיע לרמת הרחוב או השכונה שלנו. אין לי בעיה שילדות בנות 16 יכתבו את עצמן לדעת, על יודה, נינט והורמונים, אבל לא ברשת החברתית שלי. אני בעד הורים שהולכים עם הילדים לבית קפה – אני עושה את זה לא מעט עם הצאצאה הפרטית – אבל לא כשאותם ילדים צורחים לי באוזן כשאני מנסה לקרוא את העיתון בשישי. זה מה שעומד בבסיס המחאה על כניסת טינאייג'רים לרשת החברתית של דה-מרקר, הקפה, שקמה עם יומרה של רשת עיסקית, ונראית כרגע בעיקר כמו ג'יידייט בתחפושת לאנשי הביצה.

זה לא שיש לי תובנה מיוחדת בעניין. או פתרון, מעבר למודעות. הילדים שמציקים בבית הקפה השכונתי שלי מעצבנים, אבל ברור לי שהנוכחות שלהם לגיטימית. אני מקלל בשקט את האם-אם-אמא שלהם, אבל לא אומר כלום. אני חושש שזה המצב גם לגבי פלישת הטינאייג'רים לרשת הסנובית של דה מרקר. וכמו שיש ילדים חמודים להפליא בבתי הקפה, פה ושם, אולי גם בקפה יצוצו הפתעות נעימות. מה גם שחלק מהמבוגרים פה די מעצבנים בפני עצמם.