רק נשים מדממות

את אליס קופר היכרתי שנים בזכות שני הישגים בלבד – הופעת אורח ב"עולמו של וויין", ולהיט הענק של תקופת התיכון שלי, פויזן. בקיצור, רוקר במשקל חצי כבד עם איפור מגוחך ותו לא.

לפני שבוע-שבועיים נתקלתי בו במקום לא צפוי – רשימת 65 שירי המחאה הגדולים של כל הזמנים. בין בוב דילן לבוב מארלי, ניצב לו גם מר קופר, עם השיר only women bleed.

מדובר בבלדה שהופיעה באלבום הסולו הראשון של הרוקר. בין שיר על אלמנות שחורות לשיר על חיבה לשטן, יושבת בשקט בלדה על נשים מוכות, לא פחות. ביזאר כבד, אבל מעורר הערכה. נחמד לדעת שגם מי שהתמחה במופעים שכוללים גיליוטינות, כיסאות חשמליים והרבה דם (מזויף), מחזיק באג'נדה חברתית כזו או אחרת.

קראתי קצת על האיש. הוא נולד כוינסנט דיימון פרנייה, והוביל להקה בשם אליס קופר. השם, טוען המיתוס, נולד מסוג של סיאנס שערך האיש, בו גילה שהוא גלגול של מכשפה בת המאה ה-17 בשם אליס קופר. אחרי חמישה אלבומים הלהקה התפרקה, והסולן שינה את שמו באופן רשמי לאליס קופר, והמשיך הלאה לקריירת סולו נאה למדי. האלבום הראשון שהוציא בגלגול העצמאי היה ברוכים הבאים לסיוט שלי, ממנו לקוחה הפנינה החברתית הזו. תהנו.