נערה עם קעקוע דרקון והפנטזיה של כל שמאלני
אני כבר בחלק השלישי של טרילוגיית מילניום של סטיג לרסון. לא היתה לי סבלנות לחכות לתרגום, הלכתי על הגירסה באנגלית מחנות בריטית ששולחת ספרים לכל העולם בלי לגבות דמי משלוח. טירוף.
על לרסון, הטרילוגיה המצליחה שלו ומותו בטרם עת, כתבו לא מעט. אבל מה שמעניין אותי במיוחד היא דמותו הטיפוסית של איש השמאל שעולה מהעלילות שלרסון טווה. לאו דווקא ממה שהוא כותב באופן מודע, כמו ממה שניתן לשאוב ולהבין מהעלילה ומהבחירות שהוא עושה כסופר ומספר כל יכול.
אם לתמצת, השמאל אליבא דלרסון חי כל הזמן במעין דיסוננס. הרבה יותר קל להיות ימני: בצד ההוא של המפה הפוליטית יש שחור-לבן, בלי לבטים, והליכה בעקבות רגשות בסיסיים ואנושיים מאוד: לאומנות, פטריוטיות, אנחנו והם, וכו'. ספקות זה ליפי נפש.
שזה השמאל, כמובן. כאן זה כבר מסובך יותר. לרסון מייצר עלילות שנועדו להעמיד בקדמת הבמה את הערכים החשובים לו: דמוקרטיה, זכויות הפרט, סבלנות כלפי מיעוטים, חופש העיתונות, מאבק באפליית נשים ועוד ועוד. אלא שכדי לשמר את כל הדברים היפים האלה צריך, כמו שאמר ניאו ב"מטריקס":
כי הגיבורים של לרסון משתמשים לא מעט באלימות, וחוצים לא פעם את הקווים בין החוקי ללא חוקי בלי למצמץ. ללרסון יש שני גיבורים מרכזיים, אבל זה רק לכאורה. את מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי, אנחנו מחבבים ומעריכים. אבל את ליסבת סלאנדר, האקרית ונערת שוליים, אנחנו אוהבים. מאוד. וליסבת לא לוקחת שבויים. היא לא אוהבת שוטרים או כל סוג של אנשי ממסד אחרים. היא מסתובבת עם שוקר חשמלי ולא מהססת להשתמש בו, ואם אין ברירה גם מפתחות מכונית בתפקיד אגרופן יהיו בסדר, תודה. וגם אקדחים. הרבה אקדחים. כי זו הפנטזיה שלנו: שימוש בכלים של ימין קיצוני – אלימות, התעלמות מהחוק – למטרות ה"נכונות".
לרסון מקפיד לציין באופן כמעט פטישיסטי כל דגם מחשב, מכונית ונשק שהגיבורים שלו משתמשים בהם. ספרי מילניום כוללים לא מעט דגמי אקדח, והדמויות שלו, טובות ורעות, לא מהססות ללחוץ על ההדק. כולל סלאנד. וברור לחלוטין שאין לה בעיה להרוג, במידת הצורך. בלומקוויסט קצת מהוגן יותר, אבל לרסון טורח להזכיר שיש לו עבר צבאי, ומספק גם לו את דקת הארי המזוהם שלו.
מה זה אומר? שבכל שמאלן מתחבא פשיסט קטן, שהיה רוצה להגן על מיעוטים ועל חופש הדיבור בסיוע צמד אקדחי סיג סאוור בקוטר מכובד. שצריך להתמודד עם הדעות הקדומות ועם האלימות והיצריות הקמאיות שלו, ולנסות לתעל אותן למקומות הנכונים.
אני מתקשה להאמין לפציפיסטים מוחלטים, שממקמים את עצמם בקצה הכי שמאלי של הסקאלה. אלימות היא חלק בסיסי מהאנושיות של כולנו. להיות שמאלן, ליברל, נאור, זה לדעת לדכא את היצרים האלה, או להשתמש בהם באופן מבוקר מאוד – לפעמים בכל זאת כוח הוא מוצא אחרון ויחיד. בינתיים, בפנטזיה של כל שמאלן, מחכה מין ליסבת סלאנדר כזו – עם שוקר חשמלי ביד אחת, אקדח אוטומטי ביד השנייה, ורצח בעיניים.
5 תגובות ל-“נערה עם קעקוע דרקון והפנטזיה של כל שמאלני”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
| פריבילג אבל אופטימי… על אופטימיות זהירה | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הדגל ואני: זה מורכב | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הכל עוד אפשרי | |
 | noamres על הדגל ואני: זה מורכב |
 | espressocup על הדגל ואני: זה מורכב |
יותר מדי סרטים 
טוב בדיוק התחלתי היום את השני אבל אני בהחלט רואה טעם בדבריך.
גם אני לא מסכימה, נעם.
ליסבת סלנדר לא פוגעת באף אחד, אלא מתוך הגנה עצמית. אני כבר גמרתי לקרוא את הטרילוגיה המצויינת כולה: אתה מתעלם מהעובדה שיש כאן ילדה שעברה הרבה אלימות וניצול, והיא מגיבה מהמקום הזה. וגם אז, היא לא סומכת מסיבות טובות, על הממסד בכלל: לא על המשטרה ולא על הפוליטיקאים. הסיפור הוא סיפור ההתבגרות שלה, כי היא לומדת לסמוך על כמה אנשים פרטיים. זו ההתחלה של הגדילה שלה.
אתה עושה סלט בין שמאלנים, לבין ליברלים לבין נאורים. שמאלנים וליברלים זה שני הפכים: איש השמאל מאמין בקולקטיב ובהגבלת הזכויות של הפרט למען הקולקטיב. הליברל מאמין בדיוק ההיפך: כמה שיותר זכויות לפרט וכמה שפחות התערבות של מוסדות המדינה.
אולי בגלל זה נדמה לך שיש לאיש השמאל פנטזיה על אלימות ובענין הזה אתה קצת צודק: תוקפנות היא דחף אנושי כנראה, ומי שלא מוכן להכיר בו יכול להתגעגע אליו דרך גיבורות גדולות כמו ליסבת סלאנדר.
אני לא בטוחה בתיאוריה שבנית כאן.
אמנם קראתי רק את החלק הראשון. השני ממתין שאסיים את כל חובות הקריאה לצורך הראיונות וכו', אבל נראה לי שבכל זאת מהיכרותי עם ליסבת, התובנות שלי בעניינה אינן הזדהות עם מעשיה, עם השוקר שלה, עם האלימות שהיא מפעילה, אלא להיפך.
קצת זעזוע אבל הרבה הבנה של המצוקה ממנה היא באה. והרבה חמלה. כי ליסבת יותר מכל מעוררת חמלה. אצלי לפחות.
למקרא התעללותה במי שאנס אותה למשל, אני עוצרת את עצמי מלסגור בטריקה, ומזכירה לעצמי שוב ושוב את הרקע והסבל שעברה.
אבל כאמור זו רק אני שכנראה לא נכללת בתיאוריה שלך.
הימים=הימין
אנחנו עוד נדפוק את הסמולנים האלה שמשחקים אותה קשוחים, החלטתם להוריד את הכפפות אוסף של נמושות? אין בעיה גם הימים יוריד את הכפפות ונראה מי יישאר לעמוד אחרון.