משחקי הכס, החדש של מרטין והתעללות בקוראים
כמה הבהרות: כן, אני יודע שזה "שיר של קרח ואש", אז מה. וכן, יש ספוילרים, אבל הם יהיו בסוף ועם אזהרות בהתאם, עבור שלושת הקוראים הפוטנציאליים.
מרטין. תכתוב כבר
נטול ספוילרים:
לוקח למרטין זמן להתחמם – 500 עמודים מתוך 1000 וקצת, ליתר דיוק. אני מניח שהוא סובל קלות מסינדרום ג'ורג' לוקאס: הוא כבר לא ממש צריך להקשיב לאף אחד שיגיד לו לקצר או לדרבן את העלילה. הוא גדול מדי. אלא שבניגוד ללוקאס, מרטין לא איבד את זה. כן, 500 העמודים הראשונים איטיים, אבל הם עדיין כתובים טוב. וכן, אני מניח שמפיקי סדרת הטלוויזיה שקראו את הספר תהו מה לעזאזל הם יעשו עם פרקים שלמים שלמעשה לא קורה בהם דבר, אם לא מתייחסים לדיאלוגים הפנימיים בנוסח זרם התודעה שמנהל גיבור הפרק עם עצמו.
ואז, אחרי שמתח שרירים חצי ספר, מרטין נכנס לקצב. ופתאום הקורא נזכר שהאיש יודע לכתוב תככים, פוליטיקה אלימות ודרקונים יותר טוב מכל אחד אחר. החצי השני מרתק, מפתיע וברוטאלי. תמיד תהיתי על מערכת היחסים בין סופר לדמויות שלו. מה שמרטין עושה לגיבורים שלו גובל בסדיזם. כלומר, אם הוא לא פשוט הורג אותן.
וכן, הסוף מותיר כמה דמויות וקווי עלילה תלויים על הצוק המטאפורי, בהמתנה לספר הבא, שרק שבעת האלים יודעים מתי יגיע. דאמיט.
ועוד נקודה – יש כאן הרבה יותר מדי דמויות. מרטין מייצר בקלות מרגיזה עשרות דמויות שכל אחת מהן יכלה להוביל ספר פנטזיה משלה, ואז הורג אותן, או סתם עובר הלאה. מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב לכאן כדי להיזכר במי זה מי, ומה הוא עשה ומתי. בשלב מסוים תהיתי אם כל העסק ייגמר במרחץ דמים ענקי, רק כדי להיפטר משלל חוטי עלילה שנותרו מתנופפים באוויר.
ועוד נקודה מעניינת – העיסוק של מרטין בזהויות. חילופי שמות, מראה, אפילו אופי. אנשים משתנים בספרים של מרטין, באופן עמוק ומשמעותי. זה מרשים, ואני מניח שמעיד על גישתו של האיש לחיים. סדיסט, אבל אופטימי.
ספוילרים קלים
כן, מרטין הורג(?) שוב דמויות ראשיות. וכן, מתברר שדמויות שחשבנו שמתו חוזרות לפתע. ויש כאן גם קצת דאוס אקס מאכינה מרגיז – דמויות מפתח שלא שמענו עליהן שצצות לפתע, וכל עניין הקיצוניים הדתיים של ווסטרוס, שצצו רק בספר הקודם – הגיוני להכניס מקבילה לאפיפיור וכל זה לעלילה, אבל זה היה צריך לקרות קודם לא?
והדרקונים – מאז סמוג לא נכתבו דרקונים כה מפלצתיים, מרשימים ומפחידים. יש בספר סצינה אחת שמשלבת דרקון, חזיר בר וקהל משולהב, ששווה את הכל.
ספוילרים קשים
מגניב שאריה הופכת לסוג של נינג'ה, אבל להרוג את ג'ון סנואו?!? ואם הוא אכן קריטי לעלילה, כמו שחשבתי שנייה לפני שביצעו בו סיכול ממוקד, איך לעזאזל מחזירים אותו לחיים ושומרים על טיפת אמינות? ועוד אחרי מה שמרטין אמר על טולקין והמוות המזויף של גנדלף בשר הטבעות. ולהודיע רק בספר החמישי שיש בעצם עוד טארגריין בחיים, והיי – בעצם לא הרגו את אייגון התינוק? די נו.
יש יותר מדי גיבורים בסאגה הזו שלא יוכלו לחיות ביחד באותו עולם. אני חושב שהסיום שלה יהיה קטלני לחלקם, ומעצבן ללא מעט קוראים. אני לא יכול לחכות.
9 תגובות ל-“משחקי הכס, החדש של מרטין והתעללות בקוראים”
Trackbacks/Pingbacks
- - 13/03/2016
- - 06/07/2012
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
לא רוצה לחטוף עוד ספוילרים , אבל נראה לי מאוד מוזר.
אני עדיין בערך בעמוד 100 אבל אני זוכר טוב מאוד את סעודת העורבים.
אנחנו הרי הותרנו את אריה סטארק על הרציף בבארווס , אחרי שהיא מחסלת את דאריון ועוזרת לטארלי הבן לעלות על ספינה לכיוון אולדטאון.
הרי מבחינה כרונולוגית משתה העורבים וריקוד עם דרקונים , צריכים להיות זהים.
איך היא מגיעה לחומה?
אומר כך – מבחינה כרונולוגית הספרים לא זהים. אי שם לקראת סוף רע"ד קווי העלילה משתלבים כרונולוגית, וממשיכים משם הלאה.
ולגבי השאלה על אריה:
!ספוילר! (אני חושב?)
הניסוח של נועם מטעה. מדובר בשני אירועים שונים ונפרדים. נינג'אריה לא קשורה למה שקורה לג'ון.
תודה,
כבר ממש דאגתי.
ג'ון הרי היה האח החביב על אריה . הוא נתן לה את "מחט".
קטע כזה של התנקשות באח האהוב מתוך טעות בזהות , הינו יותר הוליוודי.
תודה רבה.
ד"א , יש חדשות לגבי עונה שניה בHBO?
המצב של ג'ון סנואו אכן לא נראה כל כך טוב, אבל כבר היו כמה פרקי קליפהאנגר כאלה לדמויות אחרות. בריאן בספר הקודם, ת'יאון (בקודם או בזה שלפניו?). את שניהם "בלע החושך", אבל הם שבו אלינו.
או שלא. זה גורם לי לחשוב, עם זאת.
תמיד הערכנו את גררמ על זה שהוא לא חס על דמויותיו, אבל מגיע איזה שלב שבו זה יותר מדי, לא? הסיפור שלך צריך באיזשהו שלב להיסגר על דמויות מפתח, מההתחלה ועד הסוף (הטוב או הרע). אחרת זה הופך להיות ספר היסטוריה. דמויות באות, הולכות, מתות. מכ'פת לי?
מעבר לזה, עוד כמה נקודות שהציקו לי:
– מילים הן רוח? באמת. לא שמתי לב בשמונה הפעמים הראשונות שאיזו דמות אמרה את זה.
– אם אתם עומדים להתנקש בג'ון סנואו, אולי לא תעשו את זה כשמאחוריו מאות ויילדלינגז משולהבים שהרגע נשבעו ללכת אחריו לקרב? או כשבצד עומד ענק עצבני שהרגע פירק אביר? הרגיש לי כאילו מרטין דחס פה שני אירועים (הנאום של ג'ון וההתנקשות) לפרק אחד.
– יותר מדי קליפהאנגרים לטעמי. "הוציאו אותו להורג!", קאט. "טיריון טבע!", קאט. "ת'יאון נפל מהחומה", קאט! בחייאת. זה לא ספר טיסה.
– דני הולכת ומשתגעת. מי לייק.
– כמה אתם שמים שעכשיו שגררמ הוא הביץ' של HBO, הספר הבא יגיע הרבה יותר מהר?
רציתי להגיד קודם כל ש להשיג את הספר.
חוץ מזה אני בעמוד 100 והחורף מתקרב.
יש כוהנת אדומה כמה מטרים מהגופה של ג'ון סנואו. יש זאב שיאחסן את הנשמה שלו בינתיים. אם ג'ון שלג מת, אני מזמין מרותם ברוכין עוגה בצורת כובע ואוכל אותה.
רותם ברוכין? וכן גם אני לא האמנתי שהוא באמת בר מינן – אבל לא האמנתי שאדרד סטארק ימות, ויש משהו לא הגון בסוף הזה. מניח שאם יש כותב ז׳אנר שיכול לצאת מזה בכבוד זה מרטין.