נהג המונית שואל אותי מאיפה אני. השעה מאוחרת, אני לא אוהב להגיע למדינות זרות בחושך, הטיסה היתה ארוכה, ולא מתחשק לי לומר ״ישראל״ ולבדוק מה יקרה. אני מהסס לשנייה: ״תל אביב״. הוא מקמט את המצח. ״תל אביב… זה באירופה?״. ״כן, מקום קטן באירופה״. זה מספק אותו.

גם סינגפור היא מקום קטן. קטן ומשונה. לפי גוגל היא יכולה להיכנס 30 פעמים לתוך ישראל. יש בה 6 מיליון איש, חצי מהם לא ילידי המקום. הכל מסודר ונקי, התחושה היא שזו מדינה מפלסטיק, קניון ענקי, מרכז עסקים, ישות מומצאת וסטרילית. 

הגעתי לכנס ענק ומסתובבים בו אנשים מכל העולם, בשלל צבעים, תלבושות, סיפוריי חיים. אני מדבר עם קולגות שהסיפור שלהם שונה באופן קיצוני משלי. עמיתה שנולדה בפולין, והספיקה לחיות בחמש מדינות שונות. אחרי 10 שנים בטוקיו היא גרה היום בסן פרנסיסקו. דוברת שבע שפות – כולל יפנית שוטפת – אזרחית העולם הגדול. ויש איטלקי שחי בעבר בסינגפור, עבר לישראל, והיום הוא בפריז, אינדונזית שנולדה בכפר נידח של 5000 איש ודילגה בין מדינות באסיה, ועוד ועוד ועוד. נראה שאף אחד לא חי במדינה שבה נולד, כולם נשואים לבני לאומים ואזרחי מדינות שונים מהם, רק אני הפרובינציאלי חי בפינה הקטנה שלי מאז ומעולם. 

סינגפור מסבירת פנים למי שבא לבקר או לעבוד בה. חוקי העבודה נוחים למעסיק, קל לפטר, קל להשקיע ולהזיז כספים. אין פשיעה כי הכל מצולם, החוקים נוקשים והעונשים קשים. בכניסה למדינה מצלמה חכמה לוכדת את הפנים שלך, ויש לה מצלמות אחיות שפרוסות בכל מקום. אם תעבור את הכביש באדום האח הגדול יידע מייד, והקנס – הכבד – יהיה בדרך עוד לפני שתגיע למדרכה בצד השני. יש עונש מוות בסינגפור, בין היתר על סמים מכל סוג, יש ענישה בהלקאה, ובאופן כללי אין שום דחף ורצון לבדוק מה קורה אם אתה יוצא מהמסגרת. 

אין פקקי תנועה כי מספר המכוניות מוגבל. רוצה לקנות מכונית? גש למכרז על עצם הזכות לבצע את הרכישה, אם תזכה במכרז תצטרך לשלם הון קטן על ההיתר עצמו, ורק אז תוכל סוף סוף לקנות בהמון כסף מכונית כי מסים ותקנים ומה לא. התחבורה הציבורית יעילה, גם המוניות, והכל קרוב, נסיעה קצרה של פחות מעשרים דקות. זו דיקטטורה רכה, שמשלבת אלמנטים סוציאליסטיים וקפיטליסטיים, ומושכת אליה אנשים מכל העולם. 

אחרי נסיעת המונית הראשונה אני משחרר. כששואלים אני עונה ״ישראל״. התגובות נעות על מנעד של אדישות מנומסת. בשני מקרים מספרים לי שישראל אימנה את הצבא של סינגפור, פה ושם שואלים אם עכשיו רגוע יותר במזרח התיכון, לרוב מהנהנים בנימוס. אני בצומת מרכזי באמצע העולם, והפינה הקטנה שלי לא מאוד רלוונטית כאן. יש בזה משהו נעים. לילה לפני הטיסה חזרה אני חולם שאני צועד ברחובות סינגפור ולפתע שומע אזעקות. הצליל שלהן חלש, אבל ברור. בבוקר שאחרי אני קם ואורז, מוכן לחזור לתל אביב הקטנה שבאירופה.

הסטייק היה עשוי במידה הנכונה, ביצת עין מקשטת אותו מלמעלה. בדיוק התיישבנו לאכול כשנשמעה ההתרעה, הבקרוב לאזעקה, תכף יעופו טילים לכיוון הכללי שלנו. עשינו את הדבר האחראי והמתבקש ובדקנו באיזה טילים מדובר ומה מוצאם. ובכן – תימן. מכיוון שכך המשכנו לאכול. 

יש רגעים שבהם אני מרגיש שאני משקיף על המציאות מהצד. כאילו ירדתי מהכביש המהיר שכולנו נוסעים בו ואני מתבונן בחיים שאני מנהל מזווית אחרת, משל הייתי חייזר שמנסה להבין מה לעזאזל הולך כאן. מצד אחד מגורים בכרך גדול ומודרני, עבודה מתגמלת, תרבות המערב, ומצד שני אזעקה וטילים. זה הנורמלי החדש, וזה מטורף.

פעם מזמן, עוד לפני שנולדו לי ילדים ולפני שהביביזם הפך לכת השלטת, עבדתי בעבודת סטודנט חביבה. זו היתה תקופה אחרת, פחות טילים ממדינות זרות, יותר אוטובוסים מתפוצצים ופיגועים. היינו במשרד, הרדיו ניגן שיר עצוב, מישהו נכנס ושאל ״מה זאת המוזיקה הזאת?״ ומישהו אחר מיהר להרגיע שהכל בסדר, לא היה פיגוע. והעולם שלי נעצר לרגע, וחשבתי שזה לא סביר. אנשים לא אמורים לחיות ככה, רק בישראל דיאלוג כזה יכול להיות הגיוני.

וזה לא שיש לישראל מונופול על טירוף יומיומי ממוסד. הורה אמריקאי שמקבל טלפון מבית הספר באמצע היום עשוי לתהות האם למוסד החינוכי בו לומדים ילדיו הגיע תלמיד לשעבר מתוסכל חמוש בנשק אוטומטי. וזה עוד בעולם המערבי הנינוח. מעניין מה עובר על הורים באפריקה, באוקראינה, בעזה. 

השבוע שוחחנו בקנאה על אנשים שמתעוררים במדינה אירופאית משועממת – בלגיה נגיד – ומוטרדים משיפוץ כביש מהיר, או ממחירי הגבינה. זה מה שנמצא בראש מצעד העצבים שלהם, זה מה שיככב בכותרות המקומיות, אולי מתחת לעוד ידיעה על דברים איומים שקורים במקומות אחרים, נגיד במזרח התיכון. אני חושב על תומר שעף מכאן השבוע מי יודע לכמה זמן, ומעבר להרפתקאות של הטיול הגדול אחרי הצבא חושב אולי גם על קצת שקט. קצת נורמליות לרפואה. אף פעם לא רציתי לחיות בזמנים היסטוריים, אני מאחל לתומר, לי, לכולם – אפילו ביביסטים – שיעמום בריא ומתמשך. די.