נימוסים והליכות, לירות כדי להרוג
הנה כמה דברים שמעצבנים אותי בתקשורת עם יחצנים מסוימים ושאר אנשים שלא נכנסים להגדרה "חברים":
אל תכתבו לי בסוף המייל יום של אהבה, אושר, דיצה ושלמות קוסמית.
אל תשאלו אותי מה שלומי ב-3 ואריאציות שונות. תגיעו לעניין.
אל תתחילו שיחת טלפון בלי להזדהות, ותתנהגו כאילו אנחנו החברים הכי טובים, אם אנחנו לא מכירים.
אל תתקשרו בשעות הזויות, יש לי חיים פה ושם.
אתם שומעים ילדים ברקע? אל תחכו שאני אסביר לכם שאתם מפריעים, תשאלו.
לא זה לא.
אתם באמת חושבים שאם תבטיחו לי בלעדיות ותמכרו את הסיפור לעוד עיתונים, אני לא אדע?
אתם באמת חושבים שאני אקנה את התירוצים וההסברים שלכם אחרי הפרסום?
אתם באמת חושבים שאם תמכרו לי משהו שכבר פורסם, זה לא יתברר בסופו של דבר?
אז זהו, שלא
אל תציעו לי לנסות את המוצר לחצי שנה סתם ככה, בלי סיבה. שוחד זה שוחד.
לא חייבים להיפגש, אם אין סיבה אמיתית. לא חייבים לדבר שעה בטלפון. אפשר להיות ענייניים ותכליתיים. עדיף.
3 תגובות ל-“נימוסים והליכות, לירות כדי להרוג”
כתוב תגובה למשתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל
טוקבקים אחרונים
| הבודהה והילדים שלי |… על תחזור תחזור | |
| חתיכים בחדר המיון |… על הקפה הסודי במיון של איכיל… | |
| חתיכים בחדר המיון |… על הרחק מחדר המיון | |
 | espressocup על שקרים וזכרונות |
 | arikbenedekchaviv על לא מחבב את מארי קונדו |
יותר מדי סרטים 
הוא לא תקוע. זה ברשימה: יחצנים שלא מבינים שלא זה פשוט לא.
שתקוע סתם. מה הוא עושה שם?
וגנבת לי רעיון לפוסט. אותך לוולווט