זימה, דמעה ופסיכואנליזה – שיחות רחוב
שיחות סלולר רודפות אותך ברחוב. לא שאני ממש בורח. תקראו לי פרברט, תקראו לי מציצן, תקראו לי כשמישהו עושה משהו מעניין במרחב הציבורי, אני אבוא. להציץ לחיים של אנשים אחרים זה מרתק, ואם הם מדברים בקולי קולות באמצע הרחוב – הם אונסים אותי להשתתף. זה לא אני שנדחפתי.
כמה מהשיחות היותר מעניינות שנתקלתי בהן:
- הבחור הנשי משהו שסיפר בפירוט לידידה על הטיפול באנליזה שהוא עובר, 3 פעמים בשבוע, וכמה זה מטורף ואיך הוא לא מצנזר כלום.
- המוכר בחנות הנעליים שצרח כמו מטורף על מישהי "את בגדת בי! עוד עם רותם, פאקינג רותם!!". אני אומר לכם, רותם.
- הבחורה על הספסל שכשעברתי לידה בדרך לשם היא עוד ניסתה לשכנע את הבחור, וכשעברתי בדרך חזרה היא כבר דמעה ושאלה "אבל למה אתה מדבר אלי ככה?".
- הרוסייה קשת היום שצרחה כמו מטורפת את אותה מילה 7 פעמים באמצע הרחוב לתוך הטלפון שלה.
- החירש שהחזיק את טלפון הדור השלישי שלו מול הפנים ודיבר בשפת סימנים. לפי החיוך ואופי התנועות זו נראתה לי השיחה הכי מוצלחת ומשמחת.
תגובה אחת ל-“זימה, דמעה ופסיכואנליזה – שיחות רחוב”
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
 | noamres על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | איתן נוה על הבעיה שלי עם לאונרד כהן |
 | arikbenedekchaviv על ושוב השקר הזה |
| arikbenedekchaviv על המטוטלת של הגוף |
| המטוטלת של הגוף | יו… על אנחנו לא משחקים פה טניס |
יותר מדי סרטים 
הופתעתי לקרוא על החירש. איזה יופי של צורת תקשורת!