בגלל הארי פאקינג פוטר

הבהרה (היי אמא): ההורים שלי היו ממש בסדר, כשהייתי ילד. אין תלונות מיוחדות. אבל הטעם שלנו בכל מה שקשור לספרים-מוזיקה-סרטים היה שונה עד חסר קשר לחלוטין. שמעו אצלנו בבית גבעטרון ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה, וכבר כילד בגיל חד ספרתי זה דיכא אותי ועצבן אותי חליפות. היו בבית גם דברים אחרים – ספרים של דיימון ראניון ואליסטייר מקלין למשל – אבל הם היו שייכים לאבא שנפל ביום כיפור. קראתי אותם, אבל לא באמת היה עם מי לדבר עליהם.
 
את רשת ג' שמעתי פעם ראשונה ברדיו של מישהו שעבד עם אבא שלי. לגל"צ ולמוזיקה מזן חדש לגמרי עברתי אחרי שאמא שלי חזרה מטיול שנתי וסיפרה שכולם ביקשו להעביר בשלוש ל"מה יש". תקליטים של דיפ פרפל מצאתי במדפים של הדוד המגניב, ועל לד זפלין המליץ פריק אחד, מהמעשנים (!), בתיכון. והיה גם את העיתון, שבזכותו קראתי את ההוביט, ואת קרוב המשפחה שהיה קצת יותר גדול ממני ובזכותו גררתי את סבא שלי למלחמת הכוכבים. והחבר בצבא שלימד אותי לאהוב את הפיקסיז ואת פרינס. והרשימה עוד נמשכת ונמשכת.
 
אם תערכו להורים שלי שאלון על אחד השמות שהזכרתי, עכשיו סביר להניח שהציון שלהם יהיה נכשל. וזה בסדר, אבל אני רציתי להיות קצת אחר. בגלל זה נגן האם.פי.3 של נגה מלא במופע הארנבות של ד"ר קספר, ברי סחרוף וג'ון לנון, יחד עם שירי פסטיגלים הכרחיים. בגלל זה הקראתי לה את ההוביט ואת נרניה, וקניתי את הנסיכה הקסומה והמבוך. וזה עבד.

 

 

גירסה מועדפת של הנודניק הממושקף

 
עד שהיא התחילה עם הארי פוטר. את הספר הראשון בסדרת הילד הקוסם ניסיתי לקרוא הרבה לפני שנגה ידעה לכתוב את השם שלה. הפסקתי באמצע. לתבשיל הקדרה של רולינג היה טעם מוכר מדי בשבילי, ואולי זה היה סתם סנוביזם. אבל נגה בלעה את כל שבעת ספרי הסדרה במהירות של נהג נאסקאר על אמפטמינים, ופתאום גיליתי שיש לה עולם שלם שאני לא ממש בקיא בו. שאלתי קצת, וגם בריג'ט קראה את הסדרה ועדכנה אותי פה ושם, אבל זה לא היה זה.
 
אחרי שחיסלה את השביעי בסדרה פנתה הילדה לקרוא את ההוביט בעצמה. היא מאוד אהבה, וסגרנו על שר הטבעות בכיתה ד'. ועכשיו, לרגל פרוץ שבוע הספר עם האחד פלאס אחד שלו, קניתי לה ספר חדש. "פרסי ג'קסון וגנב הברק" אמור להיות ההתחלה של סוג של הארי פוטר חדש, אבל במקום כשפים הוא מתבסס על המיתולוגיה היוונית. שזה כבר אחלה, כי בתור ילד-גיק מאוד חיבבתי את כל התפלצות והאלים שמסתובבים שם. ואיך שהיא תסיים לקרוא אותו, אני מתכוון לבלוע אותו גם. כדי שנוכל לשבת על הספה, אני עם קפה, ולשוחח על זה.
 
ברור לי שאני לא אוכל לקרוא, לשמוע ולראות את כל מה שהילדה תבחר לחבב. אבל אני בכל זאת מתכוון לנסות. אני רוצה להכיר את העולם התרבותי שלה, ולא פחות מזה רוצה להפגיש אותה עם היסודות שעיצבו את עולם תרבות הפופ שלי. אין סיבה שזה לא יעבוד. לפחות עד שהיא תגיע לגיל ההתבגרות. ואולי גם אז, יום אחד היא תגלה על המדפים שלי את לד זפלין 4, או את wish you were here, ותחשוב שאבא שלה דווקא בסדר. Dream on.

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

8 responses to “בגלל הארי פאקינג פוטר”

  1. נעם says :

    אחת מנקודות המכירה שלי לנגה היתה שזה ספר שתרגמה המתרגמת של הארי פוטר..
    היא מאוד אהבה את הספר – חיסלה אותו תוך יומיים. מכיוון שאבא שלה הקריא לה סיפורי מיתולוגיה בתור ילדה, היא היתה בעד מראש.

    והכי חשוב – היא שואלת מתי ייצאו עוד ספרים בסדרה..

  2. ביילע says :

    בגיל ההתבגרות הילדים חושבים שהם המציאו את הגלגל התרבותי מחדש. אפילו אם מדובר בזמרים או יצירות מהתקופה של ההורים שההורים אהבו.
    כנראה שמדובר לא רק בעצם היצירות, אלא בתקופה שבה פוגשים אותם.
    כל זה כמובן אם בכלל מאמינים לך שפעם אהבת את הזמרים או המוזיקה הזאת. אני למשל מקבלת מבטים מאד ספקניים כאשר אני מספרת לילדיי שנוכחתי לפני 30 שנה בהופעות חיות של זמרים שהם אוהבים היום.
    אבל, אולי אצלך זה יהיה שונה…מי יודע.

  3. גילי says :

    מעניין אם זה שלב הכרחתי בהתפתחות האמנותית/תרבותית, לאהוב דברים שההורים לא בהכרח אוהבים. הזכרת לי אנקדוטה של ניל גיימן, שהוא, לטובת מי שלא יודע, סופר פנטזיה/אימה וקומיקסאי מהמשפיעים בתחומו, המושווה לא פעם למעין כוכב רוק של עולם הספרות והקומיקס. לאיורים של ספרי הקומיקס שלו היתה השפעה לא קטנה על האסתתיקה של תרבות הגות'. כשבתו הגדולה של גיימן הגיעה לבגרות, היא נכנסה יום אחד לסלון לבושה שחורים, עם שיער צבוע לשחור, ליפסטיק שחור, עיניים מאופרות בכבדות בשחור ושאר סממני הגות'. הוא הסתכל עליה ואמר, "את בטוחה שזה מה שאת רוצה? תחשבי על זה. את תלכי אל החברים הגותיים שלך, ותשבו לכם בחדר שקירותיו צבועים שחור גותי, ותקשיבו למוסיקה גותית, ואז תתחילו להתלונן בדיכאון גותי על ההורים הזקנים שלכם וכמה אתם סובלים מהדיכוי שלהם, עד שמישהו שם יתעורר ויגיד, אגב ההורים – אפשר לקבל חתימה מאבא שלך?" הוא טוען שזה פוצץ לה את הבלון ועוד באותו יום היא נטשה את הלוק.

    אשמח לשמוע מה בתך חשבה על פרסי ג'קסון. אנחנו מקבלים תגובות מאוד אוהדות לספר, בינתיים, אבל זה עניין אישי, ותמיד מעניין לשמוע חוות דעת חדשות.

  4. ענת פרי says :

    מאד התרגשתי לקרוא.

    הרבה חברים וידידים שלי נהרגו במלחמת יום הכיפורים. תספר בבקשה על אבא שלך.

  5. dudi goldman says :

    אני בטוח שנגה תעריך ותוקיר את פריטי התרבות של אבא שהיא תמצא על המדף. רשומה נוגעת ללב

  6. יעל says :

    הזכרת לי כמה כיף לי שיש לי את אבא שלי, שחלק כל כך חשוב מאוסף התרבות החביבה עליי הגיע ממנו- לאו דווקא במכוון, כי עובדה שאף אחד מהאחים שלי לא מחובר לדברים האלה- אבל אוסף המד"ב/פנטזיה שפשוט היה בבית, בשילוב הרעבתנות הבלתי מוגבלת שלי לכל פיסת נייר כתובה, literally שינה את חיי.
    ערך מוסף: היות וכל הספרים היו עוד מתקופת האוניברסיטה שלו בחו"ל, נאלצתי לקרוא אותם באנגלית עם מילון אוקספורד צמוד (בכל זאת, שר הטבעות בכיתה ח' זה חתיכת מבצע) ומאז אני ישנה עם מילון תחת הכרית. אני זוכרת איזשהי נסיעה ארוכה במיוחד, ואבא ביקש ממני לקרוא לו בקול באנגלית ולתרגם סימולטנית 🙂

    למרבה האושר, תמיד גם היה לי עם מי לדבר על כל זה, ואת מה שחסר השלמתי כשהכרתי את בן הזוג שלי ואת הספריה המדהימה שלו/שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: