לפלרטט ולגמגם, או צ'אט אקסטרים
מישהי העירה לי לא מזמן על הנטייה שלי לכתוב ולמחוק במסנג'ר. כל מי שמתכתב באמצעות אחת מתוכנות המסרים המיידיים אמור להבין: בתחתית החלון כתוב לך שהדוד איתו אתה משוחח כותב כרגע משהו. אתה לא יודע מה, עדיין. אתה לא יודע אם הוא בדיוק עוצר כדי ללגום מהקפה, או לענות לטלפון, או לענג את עצמו. לך תדע. אתה יושב ומחכה.
הבחורה הספציפית הזו חסרת סבלנות במיוחד, שלא לומר נודניקית, וסקרנית. מעצבן אותה לדעת שאני כותב, מוחק, מנסח. אבל זה היתרון בשיחות כתובות. היתרון של דיאלוגים בעת החדשה. אפשר לנסח ולערוך הכל תוך כדי תנועה. רק שזה לא תמיד היה ככה.
פלאשבק, שנים אחורה. היה לי חבר באוניברסיטה שעבד כתומך טכני בספקית אינטרנט שפשטה מאז את הרגל והתאיידה, מותירה חובות, לקוחות לא מרוצים וציוד משרדי שנבזז על ידי העובדים. האיש היה חובב טכנולוגיה מושבע. יום אחד הוא מתקשר, ואומר לי שאני חייב להתקין את התוכנה החדשה הזו שהוא מצא. התחברתי, מקשיב למודם 14,400 מצרצר. לתוכנה קראו icq, היא היתה בשלב די ראשוני. הוא הסביר לי שאפשר להתכתב איתה, אונליין.
לא הבנתי למה. תמיד היה לי חוש נבואי גרוע להפליא, ובאותו רגע הרעיון של התכתבות כזו נראה לי אדיוטי. יש טלפון, יש מייל. בשביל מה. אבל הקטע שכן מצא חן בעיני היה העובדה שיכולתי לראות מה הוא מקליד בזמן אמת. החלון על המסך חולק לשניים, ובחלק שלו ראיתי את המילים מופיעות, נמחקות, שגיאות כתיב מתוקנות, הכל. שידור חי של תהליך החשיבה המילולית של האיש. ואמרתי לו שזה שווה מחקר אקדמי, דיאלוג כזה. משהו שנותן הצצה לתהליך הייצור של שיחה, מחשבה, רעיון.
זה יכול להיות פיצ'ר מעניין באחת מהתוכנות גם היום. הדודה חסרת הסבלנות בטח תשמח. זה יכול להיות סוג של צ'אט-אקסטרים: לוותר על שליטה, לחיות על הקצה, לתת לבן השיח שלך לראות על מה אתה מתחרט, מה אתה מוחק. זה יכול לקחת את התקשורת האינטרנטית עוד צעד קדימה לכיוון אנושי יותר. לשיחה שיש בה גמגום, טעויות, פליטות פה. זה יכול לתת לפלרטוטים ושאר ירקות זריקת אדרנלין מטורפת. לא בטוח שזה משהו שהייתי רוצה לנהל עם כל אחד, אבל יכול להיות מעניין.
טוקבקים אחרונים
 | arikbenedekchaviv על מחכה לאיראנים |
| arikbenedekchaviv על תומכי חמאס במעבר החצייה |
 | תרצה הכטר על כל כך צעיר |
 | רבקה ענבר על ואולי את הספר הזה לא הייתי צרי… |
| arikbenedekchaviv על ואולי את הספר הזה לא הייתי צרי… |
יותר מדי סרטים 
הכנות של האיש מרשימה מאוד. גם שלך. מניח שלא קרה שם כלום בסופו של דבר.
לפני בערך שלושה דורות במונחים של טלפונים סלולריים גם לי היה חשבון מסנג'ר ונהגתי להתכתב בו עם מישהו שמאוד חשקתי בו בזמנו. אני הייתי מקלידה מהר, בלי לנסח, בלי לעשות הגהה, והוא היה מתמהמה עם כל תשובה דקות ארוכות. יום אחד העזתי ושאלתי אותו אם הוא מתנסח באיטיות ובזהירות מולי כי הוא מחבב אותי גם. הוא אמר שלא ממש, הוא פשוט מצ'וטט במקביל עם עוד אחת עשרה בנות, כולן מנסות לפלרטט איתו באותו אופן.
מאז אני לא משתמשת בתוכנות מסרים מיידיים…
כמה מנומס להשתהות? כמה זה כבר לא מנומס? מתי אומרים "להתראות" ומתי סתם עושים פייד אאוט
לא, קראו לבחור זיו, דווקא.
היינו משתמשים בצ'אט של היוניקס, זו היתה אז האופציה היחידה, והצ'ט ההוא עבד רק בזמן אמת. אני זוכרת שהקפדתי להשאיר את המבט על החלון כל הזמן, כדי לא לפספס את המחיקות והתיקונים של מי שהיום הוא בעלי.
בכלל, אייסיקיו שאבה הרבה מאוד מהעולם היוניקסי ההוא. (לא יודעת מה נשאר מזה בתוכנה הנוכחית, לא ראיתי אותה שנים).
סתם ניחוש.
אני חושבת שהאפשרות לראות את התיקונים של הצד השני תוך כדי כתיבה משולה לאדם שקוף. או בעצם שהראש שלו שקוף וככה כשהוא מדבר אפשר לראות מה מתרחש אצלו במוח ומה הוא חושב תוך כדי.
יענו עוד שלב שהשתכללות הטכניקה חושפת את האדם ומורידה ממנו קליפות נוספות של פרטיות.
זה מעניין אנתרופולוגית וזה מפחיד.
אם אפשר לראות את התיקונים ואנשים יידעו על זה הם פשוט לא יתקנו אלא יכתבו כמו שהם מדברים
וחושבים. הצרה עם התוכנות האלה באון ליין כמו הצ'טים המסנגר וכו' היא אחרת לגמרי, אתה לרוב לא יודע עם מי אתה משוחח, לרוב מי שנמצא בצד השני מתחזה, משקר, ומסתיר ממך מידע ,
ותמיד תהיה מופתע/ת לגלות שכל מה שמעניין אותו/ה זה הסקס, המצלמה, וכו'
עוד לא קרה לי ששוחחתי עם אלמוני שלא הגיע אחרי שני משפטים למטרה . תוכנות האון ליין האלה ובעיקר בצ'טים הפכו לאתרי זימה, הטרדות מיניות וסוטי מין, לא נכנסים לשם בשביל לדבר.
גםלא למסנגר
.על זה צריך לעשות מחקר