סימנים מדאיגים של בגרות (ועוד צפייה חוזרת)

דוגמה ראשונה:

לכבוד יום אקסקלוסיבי שלה הלכתי עם נגה לבית קפה (תומר היה ביומולדת של חבר). הצטיידנו בטאקי, וישבנו על המרפסת של הוטל מונטיפיורי. לא רע. רוני הצטרפה אלינו. בשלב מסוים צפינו מהמרפסת במישהי חונה, וחילקנו ציונים. שאפו, הסכמנו, אחרי כניסה זריזה למקום הצר. ואז הוספנו "שאפו באופן כללי", כשמהמכונית הקטנה יצאה עלמה מצודדת.

למה באופן כללי, רצתה נגה לדעת. ובכן, אמרתי, היא נראית אישה מעניינת שיש לה דברים חכמים לומר. נגה הסתכלה עלי, ופלטה: "חתיכה, אה"?

דוגמה שנייה:

נגה חזרה ממפגש החברות עצבנית. חברה טובה במיוחד עלתה על העצבים, ואז העליבה אותה. לא בפניה, אבל כמו שנגה אמרה, הקירות בבית בו התארחה היו דקים והיא שמעה איך היא מושמצת באזני רבים. אולי תדברי איתה, הצעתי. טעות. אבא, היא הסבירה לאט, אולי כשאתה היית ילד אפשר היה לדבר עם חברים על רגשות היום זה לא ככה. יש לי אולי חברה או שתיים שאני יכולה לדבר איתן על דברים כאלה. אלוהים, היא רק בת 9.

וצפייה חוזרת:

האחים בלוז, אחרי שנים שלא ראיתי את הסרט, ולאור התקדמות הז'אנר:

עדיין מצחיק.