בלב היער: תנו לי מה שאני רוצה

הסיום של "בלב היער", ספר מתח שלא מתנהג ככזה, מתסכל. לא שהספר רע, להפך. מדובר במותחן שמתנהג כרומן, ועושה את זה יפה. אבל שאלה מרכזית אחת נותרת ללא תשובה. לא נגיד איזו, ספוילרים וכו'.

סיימתי את הספר באותו יום שבו ניהלתי – שוב – ויכוח על ארץ קשוחה, הסרט לפי "לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקארתי. האחים כהן נשארו נאמנים באופן פנאטי לגירסה הכתובה, וגם שם – הסוף מתסכל. שזה אנדרסטייטמנט מטורף, כמו לומר שהתסרוקת של חוויאר ברדם בסרט היא לא האופנה האחרונה ממש.

יופי של פריזורה
ברדם. יופי של פריזורה

אלא שזה משרת מטרה. בלא ארץ לזקנים, מקארתי בונה תבנית של מערבון קלאסי, ואז מחרב אותה. במקום העימות בין האקדוחן הטוב למניאק בכובע השחור, תקבלו בסופו של דבר רשע רנדומלי וסוף לא פתור, לא סגור, לא מנחם. כמו בחיים.

מה שמאוד עצבן את הפרטנר שלי לוויכוח. הוא לא רוצה ציניות בקולנוע. הוא לא רוצה את המציאות – קשה, מקרית ונטולת רחמים כפי שהיא. הוא רוצה שיארזו לו את הסוף יפה יפה, לקחת הביתה, בבקשה.
והוא צודק במובן מסוים. ובכל זאת: יש משהו מהנה בלקרוא או לצפות במשהו שמתנהג לפי חוקי ז'אנר מסוים, ואז שובר את הכלים. בלב היער היה מרגיז פחות אם לא הייתי מצפה לקונבנציות של ספר בלשים. הוא גם היה מעניין ומפתיע פחות – אולי.
אני בעד עניין, הפתעות וגם תסכולים קטנים. אבל הספר הבא שיונח על השידה ליד המיטה יהיה אסקפיזם טהור.

תגיות: ,

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

2 responses to “בלב היער: תנו לי מה שאני רוצה”

  1. efyska says :

    גם אותי הסוף עצבן נורא. עם זאת, מאוד אהבתי את הדיאלוגים בספר.

  2. העלמה עפרונית says :

    אני דווקא כן חשבתי שהספר היה רע. כלומר, לא רע. סתם מיותר. מהסוג שרגע אחרי שסגרתי לא השאיר שום סימן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: