שמאל ימין על אוטומט – אלי ישי ופייסבוק
אלי ישי הוא איש עם דיעות חשוכות במיוחד, ובאופן כללי ניצב קוממיות בצד האפל של הכוח. זה לא אומר שכל הילולת ילדי העובדים הזרים שמתחוללת סביבו מוצדקת.
באחד הקורסים במדעי המדינה לומדים על אחת הטעויות הבסיסיות בהפקת לקחים מההיסטוריה: לוקחים שני מקרים עם מאפיין בולט דומה אחד, ומתייחסים אליהם כמקבילים, כלומר מאפשרים הסקת מסקנות מזה על זה. עכשיו האופנה היא להשוות את גירוש ילדי הזרים לשואה. בואו נסתיר אותם – כמו שחסידי אומות העולם הסתירו אותם. כי זה, כאילו, דומה.
אבל זה לא. אין כאן שלטון נאצי שיוציא להורג את המסתירים – מקסימום תחטפו קנס מאיזה פקח עילג. ואין כאן רדיפה על בסיס גזעני. יש כאן אנשים ששוהים בארץ שלא כחוק, וזהו.
טוקבקיסטים ובעלי טורים ימניים תהו איפה היו כולם כשגירשו ילדים בהתנתקות. מבאס מאוד להסכים עם טיפוסים כאלה, בהגדרה, אבל יש בדברים מין הצדק. גם פינו ההתנחלויות היה גירוש אנשים בעקבות הפרת חוק, וגם שם היו ילדים. אבל התגובות בארץ – שמאל-ימין – הן על אוטומט. כל אחד יודע איפה הוא ממוקם על המפה, ומגיב בהתאם, ולא לפי הסוגיה והעניין.
והאמת הלא שחורה-לבנה היא שעובדים זרים לא חוקיים צריך לגרש. אחרי בדיקה: מה במערכת גרם לתופעה הזו, ואיך מתקנים את זה. האם חלקם פליטים של רדיפה במדינת המקור, ואז יש לתת להם מקלט מדיני ואולי אזרחות, או שמדובר באנשים שחיפשו כאן עבודה, ויכולים לחזור למדינת האם שלהם. אבל לדיון המתלהם על שואה ושאר ירקות אין כאן מקום. אם מחר אוסטרליה תגרש כמה ישראלים שבאו לעשות בה כסף בלי אישורים מתאימים, אף אחד לא יזעק "אנטישמיות". חוץ מכמה טוקבקיסטים.
אפשר לקחת את הדברים בפרופורציה, ואפשר לראות אותם לא רק באופן חד צדדי מוכתב מראש. גם ימניים בדעותיהם יכולים להודות שפרשיית החיילת שהצטלמה עם פלשתינים כפותים מבישה ומעידה על נזקי השליטה על עם אחר. גם שמאלנים יכולים להסכים שצריך לקיים את החוק באשר הוא, גם כשהוא חל על עובדים זרים וילדיהם. אפשר להפסיק עם האוטומציה ולנסות קצת לחשוב.
טוקבקים אחרונים
 | arikbenedekchaviv על מחכה לאיראנים |
| arikbenedekchaviv על תומכי חמאס במעבר החצייה |
 | תרצה הכטר על כל כך צעיר |
 | רבקה ענבר על ואולי את הספר הזה לא הייתי צרי… |
| arikbenedekchaviv על ואולי את הספר הזה לא הייתי צרי… |
יותר מדי סרטים 
שלום שלום טמבל 🙂
סליחה אבל אני עם יובל-
ההשוואה לישראלי שהלך לנסות את מזלו באוסטרליה רחוקה מהמצב של העובדים הזרים בישראל, כמו שהשואה רחוקה מהעניין. ברור שאלה מקורות השוואה דמגוגיים שלא מקרבים פתרון. וחוצמזה, מה זה משנה מה החוק באוסטרליה? כל אחד יכול למצוא מדינה שיש בה חוק שנוח לעמדותיו – מי שנולד בארה"ב מקבל אזרחות, אז מה? לכל מדינה חוקיה שלה, ולכל מדינה מצב מורכב משלה, ולכל חברה אמות מוסר שלה.
המצב אצלנו מורכב מהמון עובדות שיצרו פה סלט, שהוא הסלט שלנו. למשל שמדובר במשפחות שלא באו לנסות את מזלן ולהתעשר פה, אלה משפחות קשות יום, שעבדו בעבודות הנחותות הקשות שאנחנו לא רוצים לעבוד בהן, ושירתו אותנו בשכר זעום. למשל שהילדים שלהן למדו במערכת החינוך הציבורית והפטריוטית שלנו (לך לרוגוזין ולא תאמין מה קורה שם). למשל שנוצרה פה קהילה שהם חלק ממנה, למשל שהמדינה מכניסה עובדים זרים חדשים בכל שנה ושנה במקביל לגירוש, ומאפשרת לקבלני העובדים להמשיך את הניצול, ועוד ועוד עובדות שיחד יוצרות את המצב שהוא יחודי לנו, שהוא רחוק מהשואה, אבל יש בו מצוקה אמיתית. זה מצב שאי אפשר לענות עליו בתשובה שלך: אבל יש חוק והם ידעו אותו. איזה מין תשובה לבעיה זו? י ש חוק ואפשר לשנות אם הוא מחורבן. וחוק משתנה למשל כשיש התקוממות נגד המצב.
וכן, אפשר לראות את ההתקוממות במשקפיים ציניים ולהגיד שהישראלים שותקים באלף מקרי עוולות אחרים, ושילדים זה עניין פוטוגני. ואפשר להוריד את המשקפיים הציניים ולהגיד שקורה כאן לפחות משהו יפה אחד, שאולי יעשה טוב ל 400 ילדים פוטוגנים.
אני בעד שינוי החוק. ואגב, בארה"ב הילד מקבל אזרחות, ההורים לא.
ואו, נועם, זו תגובה מפתיעה כשהיא באה ממך.
היא מפתיעה, בעיקר כי אתה מאמץ בצורה מושלמת את השיח המדינתי. זה כמו להגיד שההריסה של אל-ערקיב מוצדקת, כי הם בנו בניגוד לחוק.
מדיניות ההגירה של ישראל מיועדת לשלושה צרכים: להעשיר את קבלני כוח האדם, לספק למעסיקים כוח עבודה ממושמע, ולשמור על ישראל יהודית. לכן הגישה הנפוצה היא 'הסדר הכבילה', שמשמעותו שעובד זר שלא קשור יותר למעסיקו (כלומר, פוטר, או שהקשיש שהוא עובד אצלו נפטר, למשל) הופך מיד להיות לא חוקי, גם אם הוא הגיע לפני חודשיים לארץ ומשכן את כל חייו כדי לעבוד כאן חמש שנים.
לכן אישה שנכנסת להריון במהלך שהותה כאן, הופכת אוטומטית ל'לא חוקית' (שים לב: חמש שנים מתוך תקופת הפריון שלה)
לכן אין שום מסלול התאזרחות אפשרי למהגרי עבודה לא יהודים – ולא משנה כמה זמן הם חיו ועבדו פה, כמה ילדים נולדו להם פה ועד כמה הם מחוברים לתרבות הישראלית.
אז כן, אפשר להגיד 'הם ידעו למה הם באו, זה החוק, אין מה לעשות'. אפשר גם להגיד שתושבי אל-ערקיב בחרו לגור בכפר לא מוכר, אז למה הם מתלוננים כשהורסים להם.
אפשר גם להבין שכשמייבאים כוח עבודה, אז מחובר לזה – למרבה צערם של רבים – גם בן אדם, שיש לו חוץ משתי ידיים עוד כמה פונקציות. למשל, הוא יכול להתאהב ולרצות להקים משפחה. למשל, הוא יכול להחליט שהבוס הנצלן שלו הוא חתיכת חרא, והוא מעדיף בוס אחר. ועוד כל מני אופציות כאלו, שלא מסתדרות משהו עם קבלני כוח אדם, אבל אמורות להסתדר עם הומניסטים.
לא סתם כל הדמוקרטיות שהתמודדו עם הגירה, נאלצו לאמץ את הגישה שבסופו של דבר – מהגרי עבודה יהפכו להיות אזרחים, כי אין ברירה אחרת. אפילו גרמניה – הדוגמא של ספרי הלימוד ל'אזרחות שמבוססת על דם' – נשברה בשנת 2000, והתחילה לתת אזרחות למהגרי עבודה. בסוף גם אנחנו נבין שאין ברירה.
אז אתה שואל מה צריך לעשות באדם שנמצא כאן שלא כחוק? אני אענה לך בהמשך לדוגמא שנתתי קודם – אותו דבר שצריך לעשות עם אדם שבונה בית שלא כחוק. כשמדינת ישראל תגבש מדיניות תכנון הוגנת ואנושית כלפי הבדואים, אני אתמוך בהריסת בתים אצלם. כשמדינת ישראל תגבש מדיניות הגירה הומניסטית, תחזור אלי עם השאלה הזו. עד אז, אני אקח את הצד של הילדים שמגרשים אותם מהמדינה היחידה שהם מכירים, תודה.
צודק בהחלט. רגשנות על גבול ההיסטריה, איפא ואיפא והיעדר מוחלט של פרגמטיות מצד מתנגדי הגירוש לא תורמים כלל למצבם של ילדי העובדים הזרים. הדבר הברור היחיד כאן הוא נכונות שלהם להזנות את זכר השואה מדי פעם בפעם כחלק ממאבקם.
"העדר פרגמטיות מצד מתנגדי הגירוש"?
כלומר, תתמכו בגירוש. אחרת זה לא "פרגמאטי"? חחח
אחלה טיעון
אולי תוותרו על ייבוא בני אדם ככח עבודה לנגב את התחת של ההורים באשליה שחייהם לא ייקחו אותם בנתיבים המחייבים תושבות ואזרחות שאותם אינכם "להעניק"? מה דעתך על ההמצאה הפרמאטית?
"מסכים" צ"ל הסכים מראש כפי שאתה כתבת. לא באמת הסכים, הסכים במובלע, אבל אפשר להניח. אתה מתחמק מהטענה – הברור שהוא יכול לבקש אזרחות ולקבל או לא. השאלה היא נורמטיבית: יש לתת לו אזרחות.
טענת הבוגר האחראי למעשיו היא חביבה, אבל היא לא עונה לשאלה: האם אדם שנכנס כעובד זמני, התאאהב בעובד זמני אחר, נישא או לא, הוליד אחד או שתיים, נשאר יותר זמן מכפי שהותר לו מלכתחילה ובינתיים גר, התשקע, עבד, ישב. האם לאדם זה מגיעה תשובות ואחריה אזרחות, או שלגיטימי לגרשו?
הטענה "הוא הסכים פעם" אינה ממין העניין – לא כל הסכמה מחייבת בדיעבד, ומותר לאנשים לשגות או לשנות את דעתם. אתה מניח המבוקש כל הזמן.
לגבי שאלתך – כבמון שתלוי. מה משמע "אדם שנמצא כאן לא כחוק"? מה הנסיבות, מהם הפרטים, איך, למה, כמה. הקטגוריה "נמצא כאן לא כחוק" אינה מספיקה לגיבוש עמדה.
לא כל הסכמה מחייבת בדיעבד. זה נשמע יפה, אבל זה פתח לאנרכיה. אפשר לטעון את זה על כל דבר, בערך.
והנה הגענו להסכמה – גם אני מסכים שתלוי. שכל מקרה לגופו. שיש בקשות אזרחות שלטעמי צריכות להיענות.
יותר מזה: אם מחר תהיה הצעת חוק שתקבע שכל מי שנולד בארץ מקבל אזרחות, ואם הוא חי כאן עם הוריו 5 שנים – סתם מספר – הרי שגם הם יכולים להישאר כאן, אני אתמוך. הבעיה שלי כאן היא עם התגובה האוטומטית להחלטה שהיא אולי לא נעימה, אבל היא חוקית, ולא בלתי סבירה.
יותר מזה: איפה כל הזעם הקדוש הזה לגבי עובדים זרים שמגיעים לכאן ומנוצלים בתנאי עבדות. איפה הזעם והתגייסות ההמונים לגבי פליטים ממדינות בהן מבצעים בהם רצח עם, שלא מקבלים כאן מקלט. זה פשוט פוטוגני ומרגש פחות מילדים.
סליחה? אתה חשוב שמי שמתתנגדים לאזרוח העובדים הם הלוחמים למען התנאים שלהם? בדוק שוב.
ובאשר ל"לא כל הסכמה מחייבת". היא לא. אתה מתבקש לנמק מדוע כל הסכמה מחייבת, או להראות מדוע אתה סבור שאחרת תהיה אנרכיה. שתי העטנות מאד לא סבירות, בלשון המעטה.
האמת היא שעובדים לא-חוקיים לא "צריך לגרש". והאמת היא שלהגיד את זה בטון פסקני זה לא תחליף לטיעון.
האמת היא שהעדר מסלול תשובות-אזרחות למי שבאו לעבוד אבל מציאות החיים הפכה את הארץ לארצם הוא כן חוק גזעני. העונש ההולם להפרת חוק כניסה לארץ למי שביתניים נישא ויש לו שני ידלים אינו גירוש של כולם, מה לעשות. זה לא עניין של חמלה, דרך אגב, אלא של צדק. הם כאן בזכות, כמו כל אחד אחר, ככה לפתע פתאם.
האמת היא יש הבדל בין פינוי התנחלויות לבין גירוש מהמולדת. האמת היא שהתגובה האוטומטית היא שלך.
מסכים שטון פסקני הוא לא תחליף לטיעון. אני רק לא מוצא בתגובה הזו משהו מעבר לטון פסקני, חזרה על "האמת היא", וזהו. מה העונש להפרת חוק כניסה לארץ? מה פירוש מי שבא לעבוד אבל מציאות החיים הפכה את הארץ לארצו? הרי אנשים הגיעו לכאן לתקופה מוגבלת מראש. מדוע זה שונה מהמדיניות של ארה"ב, או מדינות אחרות?
אני לא חושב שגירוש צריך להיות אוטומטי. כתבתי: אם מדובר בפליטים שאין להם באמת לאן לחזור, צריך לתת להם להישאר ולהתאזרח. אם מדובר במישהו שהגיע לכאן לעבוד, וידע מראש שמדובר באיקס שנים – האמת היא שאין סיבה להפר את החוק.
מה זאת אומרת "מה פירוש מי שבא לעבוד אבל מציאות החיים הפכה את הארץ לארצו"? אדם בא, מסכים לעזוב, והחייםלוקרחים אותו לאן שלוקחים, ולפתע אין זה צודק לממש התנאי שיעזוב. לא כלפיו, לא כלפי משחתו, חבריו, קהילתו. הידיעה מראש שמ'ובר באיקס שנים אינה מצדיקה גיורש. אתה לא משיב לטיעון, אתה מעלם ממנו.
מסכים לעזוב? הוא בא לעבוד במדינה מסוימת, לתקופה מסוימת. המצב השתנה? הוא יכול לבקש אזרחות, ולקבל או לא. הוא בוגר, אחראי למעשיו, וזהו. אין כאן משהו רנדומלי וחסר שליטה.
ושוב – מה כן צריך לעשות באדם שנמצא כאן שלא כחוק?
התגובה יצאה למעלה
אה.. אם כל הסכמה לא מחייבת, אז כל דבר ניתן להפרה, ולחוק אין משמעות. לא?