מישל וולבק: על פורנו שעושה נעים לבורגנים

חשבתי על המאמר המצוין הזה, של ברט איסטון אליס, בזמן שישבתי במסיבת העיתונאים של מישל וולבק. אם אין לכם כוח לקרוא 3 עמודים: איסטון אליס אומר שצ'רלי שין הוא פוסט-אימפריה. אם הבנתי נכון, המשמעות היא שהוא לא משחק לפי החוקים, אלא מתעקש לחשוף את מנגנון גלגלי השיניים שמאחורי התפאורה. הוא אומר מה שבא לו, ולא חושב על ההשלכות. לפי איסטון אליס, כשטייגר וודס מתנצל בשידור חי על שלל הבגידות שלו, זה אימפריה. שקר ברור ומוסכם שנועד לאפשר למכונת המזומנים של החסויות להמשיך לעבוד. וכולנו יודעים את זה. כשצ'רלי שין אומר שזה סבבה לשכב עם כוכבות פורנו וזונות יקרות במיוחד, כשאתה על 7 גרם קוקאין, זה פוסט-אימפריה. כי זו אמת, ולא עמדה שמייצגת את מה שנתפס כראוי להיות אמת. זה חורג מהכללים הלא כתובים, מהאתיקה המתחסדת. האימפריה.

עטיפה יפה, אין ספק

קראתי שני ספרים של וולבק. פלטפורמה, והחלקיקים האלמנטריים. שניהם נראו לי קצת כמו אנטי בורגנות לבורגנים. אין בהם חמלה, לפחות לא כזו שאני הצלחתי לזהות. בני האדם הם יצורים בזויים, נחותים, עבדים לתשוקותיהם, ובסופו של דבר אומללים. וולבק כותב מצוין. יש לו תובנות מרתקות – בעיקר אהבתי את האבחנה שלו על הגלגול של מהפיכת השלום והאחווה ההיפית לדקדנס אלים נוסח צ'רלס מנסון. אבל משהו בספרים שלו חלק מדי. הקורא מביט מהצד. הוא לא באמת מוצא את עצמו בחברה הסדיסטית שוולבק מתאר, ובגיבורים הבעייתיים שהוא בורא, מהסיבה הפשוטה שכל העניין לא מציאותי. וולבק נפטר מהמאפיינים האנושיים שלא נראים לו – טוב לב, חיבה, אלטרואיזם, תכונות נדירות אבל קיימות – והתוצאה שטחית משהו. אני לא קונה את זה, כי הוא לא גורם לי לחשוב על זה אחרי. קריאה של ספרי וולבק היא חוויה לא נעימה מצד אחד, שעושה מסאז' לאגו ולאינטלקט מצד שני, ומתפוגגת לה.

ויש את הסקס. בשני הספרים הללו, המון סקס. קצת יותר מדי. סקס מוכר? מה פתאום. וולבק ישב במסיבת העיתונאים ונראה רציני וסגפן מדי. לא יכול להיות שתיאורי האורגיות, המציצות, השלישיות והאנאלי נועדו לגרות את הקורא בביתו אשר בפרברים. אלא אם זה חלק מהעניין. אלא אם הדמות הכחושה, הלא נחמדה במופגן, שישבה על הבמה ועישנה, היא חלק מהפאסון. כוכב הרוק של ההלקאה העצמית והצקצוק.

רוב השאלות באירוע, אם לחזור לאיסטון אליס, היו לגמרי אימפריה. היו את השאלות הפרובינציאליות המתבקשות (ניסו ללחוץ עליך לא לבוא לארץ?) והשאלות האמנותיות המתבקשות (שונא נשים? כותב על עצמך?). רק שתי שאלות בלטו לטעמי כמעניינות באמת, ולא כחלק מהמשחק המוסכם מראש של קידום מכירות. אחת דנה בעטיפה שנבחרה להדפסה בעברית של הספר, ובשאלה אם הסופר היה מודע לקונטקסט הפוליטי שלה. השנייה היתה מעניינת יותר: נדמה לי שזה היה כתב מטיים אאוט שהזכיר לוולבק ראיון בו התוודה שכשהוא נשאל על חייו הפרטיים, הוא משקר. באופן לא מפתיע, שתי השאלות לא זכו לתשובה מעניינת במיוחד. וולבק אמר משהו על זה שכולם משקרים כשהם נשאלים על עצמם. זה נשמע טוב, רדיקלי וחכם כזה. אבל מה זה בעצם אומר? זה הרי לא ממש נכון.

היתה הרבה צרפתית באוויר, וקרואסונים קטנים בצד, וזה היה נחמד. ותרבותי. ועדיין – אני חושב שהאמירות המשמעותיות באמת על המצב האנושי כיום נמצאות ביצירות יומרניות פחות, וכנות יותר, מהספרים של וולבק. במקומות שחומקים מתחת לרדאר של האימפריה.

תגיות: ,

About noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

17 responses to “מישל וולבק: על פורנו שעושה נעים לבורגנים”

  1. דגן says :

    טוב אם זו הבעיה, הנשים הרבות והמצעירות שלא תזכה לחוות (הערה לאיתמר ג.), אז זה לא מספיק מורכב כספרות… וולבק מתלונן נורא על התרבות המערבית (ובצדק גמור לדעתי), וזה לא מדפרס אותך? אני כן נוטה להסכים שכנראה וולבק גם מייצר פורנו לבורגנים.. ש'ממש' לא נועד למכירות בכלל..

  2. נעמי says :

    מסתבר שלמרות החזות הסגפנית האיש אכן בא לחוות את הדקדנס התל אביבי. דניאלה פיק בהיכון.
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,421,209,59905,.aspx

  3. מ says :

    המפגש בסינמטק היה חרא, במיוחד בגלל אווירת המסחרה ומוטיב ה"קצת תרבות" היומרנית שמגיע כחלק מעסקת החבילה של סינמטק תל אביב.
    עם זאת, מישל וולבק סופר מצויין וכמו כל סופר מצויין, רוב ההדים שהוא מייצר במעגל השני עד החמישי, חיוביים, או שליליים, בקרב בורגנים סקרנים ו/או מאמרי דעה שנונים בעלי אופי מגזיני באינטרנט מורידים אותו לזנות.

  4. רוני says :

    אני קצת מסכימה עם חברך איתמר. גם לי נדמה שיש מי שוולבק מדבר היישר אל האופן שבו הם חווים את העולם.
    ומאוד מסכימה איתך. אין לי שום שיירים מהספרים של וולבק, ואני אסירת תודה על כך. זה לא אומר שלא אקרא את ספריו בעתיד, אבל הוא לא מהדהד בתוכי.

    • איתמר ג. says :

      ר. גלבפיש מסכימה עם א. גלבפיש. זה ממש איחוד משפחות פה.

      • רוני says :

        לא יכול להיות. האיתמר שהגבתי לו הוא איתמר גלבפיש? העו"ד?
        כמה הסתבכתי עם אמא שלך לפני 15 שנים, איך שזכיתי בשם. אני עדיין נבוכה להיזכר בכמה שהיא כעסה עלי!
        ואגב, אנחנו באמת משפחה. אין לי מושג איך בדיוק, אבל חמי הסביר לי בדיוק מי אח של הסבא של מי. זה קרה כעשרים פעם, אבל אני לא זוכרת.

  5. דפנה לוי says :

    המקומות שבהם האימפריה מתקיימת הם באמת הפחות מעניינים. מישהו (מישהי) למשל עדיין חושב שטייגר וודס סקסי אחרי ההתנצלויות שלו?

  6. איילה says :

    נועם, מאוד הסכמתי עם ההערות שלך.
    גם אני קראתי את "החלקיקים האלמנטריים" ואת "פלטפורמה" עם אותה תחושה שציינת. וולבק הוא יותר אנליטיקן מסופר, משתמש בספרות כדי לנתח את האטמוספירה של אירופה בימינו. אירופה עם נתוני לידה נמוכים והגירה מאסיבית שמרחיקה לנגד עיני תושביה את המקום מהדימוי שלו (פאר התרבות המערבית וכו). אירופה בדעיכה. כל הכתיבה של וולבק עוסקת בדעיכות: היצר המיני, המעמד, וכו וכו. ומעל לכל הגבריות.

    כדי להיות סופר אציל באמת, צריך חמלה וצריך מנעד שלוכד בתוכו אהבה, שמחה, אושר, פשוט כי גם הם חלק מהחיים. חלק לא מבוטל מהחיים. כפי שציינת, הקריאה חלקה מדי וזה שם אותו מיד בסיכון ל"פורנו בורגני" 🙂 אהבתי את המונח.

  7. אסתי says :

    אני חושבת שוולבק היה בדיוק וולבק. זה שאנחנו מכירים ואוהבים או מתעבים מהספרים שלו.
    וככזה, הוא מלא את חובתו כלפי הקהל הנרגש (והקהל היה באמת נרגש. ממש לא אופייני לעיתונאי תרבות, לפחות מהחוויה שלי עם מקיואן ופול אוסטר וג'ונתן ספרן פוייר ואחרים) כמי שקפאו שד.
    הפטיר כמה תשובות בקיצור במדוייק בלי התרגשות ובהרבה מיזנטרופיות.
    ראה הערותיו (המרושעות יש לומר) לגבי מירי מתייה…

    אבל כן. היה מרענן. ולרגע קט של שעה וחצי היינו סוג של אימפריה ספרותית קטנה.

  8. איתמר ג. says :

    שלוש הערות מהירות.
    הראשונה – נדמה לי שוולבק לא משאיר עליך חותם ולא גורם לך לחשוב אחרי הקריאה, כיוון שאין לך את המבנה הנפשי המתאים. אתה, כנראה, אופטימי ושמח מדי בחלקך. אנשים אחרים, בייחוד גברים אחרים, מוצאים את העולם הזה קצת פחות נחמד. המירוץ הסיזיפי אחר נשים, בעודך מזקן לאיטך, אך הנשים נשארות צעירות, חלקן בלתי מושגות, ובכל מקרה פשוט רבות מדי, יכול לעשות רע. אני לפחות, חושב על הספרים שלו הרבה אחרי, ומרגיש אותם בבטן תוך כדי.
    הערה שניה. בספר החדש אין סקס. בכלל. אפילו לא לרגע. נראה שוולבק הגיע לשלב אחר בכתיבה, ואולי גם בחייו. הוא הזדקן, הדמויות בספר החדש זקנות יותר מהקודמות והיצר המיני שלהם שואף לפעמים לאפס. זה מוכר פחות, אבל אולי מייאש יותר. ועדיין משובח.
    הערה שלישית – אתה חי טוב אתה.

    • noamres says :

      אתה בן 32! מה מזדקנים מה?
      ואני מקבל בגדול, ברור שאני כותב מתוך המבנה האישיותי והתפיסה שלי.

      • איתמר ג. says :

        אני מבקש, 31 ועשרה חודשים ! וברור לי שלא נעים לך שאני כותב שאני מזדקן, רק בגלל הגיל המופלג שלך. שהרי, אם אני מזדקן, אתה כבר בקבר.

      • noamres says :

        ינוקא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: