הספד ופרידה
אמא שלי התקשרה ביום רביעי האחרון בשמונה וחצי בבוקר ואמרה שאבא שלי מת. יצאתי לבלות ערב לפני, והתעוררתי לאט, במצב רוח טוב. השמים מחוץ לחלון הסלון היו כחולים, לא הייתה שום תחושת בטן, שום אות מבשר רע.
לא הצלחתי להבין אותה. שמעתי את המילים, אבל הן לא התחברו, לא התיישבו עם שום דבר שידעתי והרגשתי. הוא היה בן 72, בלי שום בעיות רפואיות שיעיבו על תחילת הפנסיה המאוחרת שלו. הם נסעו לחו״ל עם חברים, עוד נסיעה מני רבות, נערי פוסטר של החיים אחרי הפרישה מעבודה. ירדו לארוחת בוקר והוא התמוטט וזהו. כשדיברנו כמה דקות אחר כך, אחותי, אחי ואני, ניסינו להיזכר באיזו מדינה ובאיזו עיר הם בדיוק עכשיו. בימים שמאז אנחנו מבטלים כרטיסי טיסה, מכוניות שכורות, חדרי מלון עתידיים.
במשך שנים עסקתי באב שמת, כשעוד הייתי צעיר מכדי לזכור אותו. מה קיבלתי ממנו בתורשה, איך הייתי מתעצב אם הייתי גדל במסלול המקורי שאמא שלי והוא תכננו. רק בשנים האחרונות התחלתי לשים לב למה שקיבלתי מהאב החי, המחליף. האיש שהביא איתו חום וחיבוקים מפוקקי צלעות והצבת הילדים בפרט, ובני משפחה וחברים בכלל, לפני הכול. הוא יסיע ויביא ויקנה ויתקן, רק תבקש. או תרמוז.
אף פעם לא אמרתי לו את כל זה, לא באופן מפורש. לא סיפרתי לו על החלקים ממנו שאני מזהה בתקשורת ביני ובין הילדים שלי. הוא היה פוטר אותי בנפנוף יד ונהמה מבטלת, אולי צוחק ושואל אם אני כבר מספיד אותו. ועכשיו אני מצטער. אבל חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהב אותו די והותר, אני מקווה.
ועכשיו הכאב והצער נוכחים כל הזמן, גאות ושפל של רגשות בלי שום סדר והיגיון. אין פלשבקים פתאומיים, רק מועקה גדולה שמדי פעם מתפרצת בלי התראה. זה לא קולנועי. זה מתיש ומייאש. וכמו בנקודות משבר קשות קודמות אני מוצא את עצמי ישן בבית ההורים, ומייחל שהזמן יעבור כבר.
בת החמש אמרה שהיא לא רוצה לדבר על זה כי זה מעציב אותה. ואם לא נדבר היא אולי תשכח. כשניסיתי לברר בעדינות למה היא מתכוונת היא הסבירה, מדויקת וקולעת כדרכה, אני לא רוצה לשכוח את סבא יוסי, אני רוצה לשכוח שהוא מת.
20 תגובות ל-“הספד ופרידה”
Trackbacks/Pingbacks
- - 29/01/2023
- - 06/03/2022
- - 23/12/2018
- - 28/01/2018
- - 17/12/2017
- - 02/10/2017
- - 24/09/2017
- - 20/08/2017
- - 25/06/2017
להשאיר תגובה
טוקבקים אחרונים
| פריבילג אבל אופטימי… על אופטימיות זהירה | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הדגל ואני: זה מורכב | |
| פריבילג אבל אופטימי… על הכל עוד אפשרי | |
 | noamres על הדגל ואני: זה מורכב |
 | espressocup על הדגל ואני: זה מורכב |
יותר מדי סרטים 
כתבת מרגש. משתתפת בצערך
כל כך חבל כמו שאומרים חבל על מי שמת ובאמת על יוסי מאד חבל שנפטר כל כך צעיר לפתע יוסי שאני היה איש מאיר פנים תמיד מחייך ונעים סבר והליכות
כואב הלב
האם ניתן לדעת היכן יושבת המשפחה שבעה
אם כן ,
אודה באם תגיבו למייל שליי p-fo@zahav.net.il
פודור גבריאל שלום
רבוצקי 3 רעננה. כניסה ה'. בין 10-13 ו-16-21
הנני מבקש להשתתף הצער המשפחה כולה
מי יתן ולא תדעו עוד צער
ובבנין ירושלים בירת ישראל הניצחית תנוחמו
פודור גבריאל שלום
בן כיתתו של יוסי בבית הספר אוןרט ע"ש אהרון סינגלובסקי
לגמרי במקרה אני מלמד מחר בדיוק באותה שעה
ואין באפשרותי לבטל שיעור זה לתלמידים.
כמה עצוב.
אין מילות ניחומים לאובדן שכזה, כואב מאוד ומשתתף בצערכם.
אבישי עצמון (חבר ילדות מביה"ס אורט)
אני כבר עשרות שנים מנסה לשכוח שסבא גדליה וסבתא ציפורה מתו, ולפעמים אני חושבת שהצלחתי כי הם כל כך חיים בתוכי.
תנחומים על האובדן (לא שזה עוזר במשהו)
מזועזע ועצוב לשמוע על לכתו של חברי לכיתה. פגשתי אותו באקראי לפני שנתיים והיה כיף להעלות זכרונות. יהיה זכרו ברוך. אלי ספירו
משתתף באבלכם הכבד, ושלא תדעו צער.
צביקה, חבר לכיתה בסינגלובסקי.
תנחומי הכנים נעם #פחדאלוהים