סלקציה נטולת רחמים במרפסת
השיטה שלי לטיפוח עציצים היא הטלת אימה ופחד. לא המצאתי לבד, זה שאול בואכה גנוב מ"בשורות טובות" של ניל גיימן וטרי פראצ'ט. עד שלא היתה לי מרפסת לא היו גם עציצים, ומה לי ולגידול צמחים. עכשיו כשיש מרפסת אני מגלה את ההנאה הקטנה שבלגדל משהו חי, אבל בשיטות שמתאימות יותר לדיקטטור צפון קוריאני.
אני לא יודע איך קוראים לרוב הפרחים והצמחים שעל המרפסת. כשאני מגיע למשתלה או חנות אני מבקש משהו בצבעים יפים שיוכל לשרוד בלי שמש, בלי הרבה מים, בלי-עתיד-בלי-תקווה-בלי-חלום. הצמחייה אצלי במרפסת צריכה להיות קשוחה. אין בה מקום לרכי לבב ומחפשי תשומת לב. פה זה דרוויניזם, קפיטליזם חזירי, "מקס הזועם".
והצמחים יודעים את זה. הם מקבלים את המים שלהם, פעם ביום יומיים, אני בודק ומלטף, שולח אצבעות בין העלים כדי לבדוק אם האדמה יבשה או לחה, אפילו משתמש בטקטיקת קוביות הקרח לעת ערב. כל ברוא אל מקבל את הצ'אנס שלו. אבל מי שלא מסתדר עם זה, מי שלא מצליח להרים עלים יפה ולספק פריחה נאה, מחוסל בלי חשבון. צמח שלא עומד בסטנדרטים נעקר ומושלך, בלי סנטימנטים. פה זה לא חממה מפנקת, פה זה גולאג סטליניסטי.
זה ההפך המוחלט מההורות של הדור שלי. המכילה, מקבלת, מלאה ספקות ורגשות אשמה. לא צריך לתת לכל אחד את המרחב שלו והקצב שלו, לקבל את הטנטרומים, הביקורת, הדרישות והזעם. יש פרק בסופרנוס שבו טוני מבהיר לבתו שאולי בחוץ זה הניינטיז, אבל אצלו בבית השנה היא 1954. הצמחים שלי יכולים להביט בעיניים כלות ב-2020 המכילה, אמפתית ומקבלת שבסלון. אצלם במרפסת זה גולאג סטלינסטי. זה הדרך שלי או הדרך המהירה, אפס סבלנות, אפס ספקות. כל גבעול מתיישר עם השאר או שנגזר דינו.
והחברים שלו יושבים בעציצים שלהם ורואים, עדים אילמים לקטל ולזוועה. ואני מאמין שהם מבינים. המשוואה ברורה להם. ואחרי תקופה לא יציבה של דיירי מרפסת שבאו והלכו, בתקופה האחרונה יש יציבות. הנשארים פיתחו מנטליות של הישרדות, ומגלים עמידות יפה. לפעמים איזה עלה קצת מתכופף מדי, לפעמים פריחה מתעכבת. אבל אף צמח לא מוותר, נכנע למחסור זמני ושומט ענפים ועלים לגמרי. הגורל של חבריהם נחרט בזיכרון הירוק שלהם, והם ממשיכים קדימה, נחושים לעבור את הסלקציה הבאה. ואני יושב עם הקפה במרפסת ומסתכל מסביב ושמח בעמלי. יד אחת על המשפך, השנייה מוכנה לעקור נטוע.
14 תגובות ל-“סלקציה נטולת רחמים במרפסת”
Trackbacks/Pingbacks
- - 20/12/2020
כתוב תגובה לחייבים שם? לבטל
טוקבקים אחרונים
 | noamres על קפה בלי צלב קרס |
 | א. על קפה בלי צלב קרס |
 | arikbenedekchaviv על קפה בלי צלב קרס |
| arikbenedekchaviv על קפה בלי צלב קרס |
 | espressocup על קפה בלי צלב קרס |
יותר מדי סרטים 
כשהייתי ילדה כשמישהו רצה ממש משהו שהיה בלתי אפשרי היינו אומרים: "תישאר ברצון."
כנראה ששם אשאר באמת וחבל
חבל על מי שמת:) או שלפי הפוסט שלך לא.
אני חש לפתע כאדריכל הפתרון הסופי של הצמחים. עד כדי כך עצבנתי אותך?
איכשהו הכל נהיה ברור.
חייבים. ומה נהיה ברור?
אתה. החיסול בלי חשבון והעדר הסנטימנטים
נינג'ה זה אני. עכשיו סקרן לדעת מי ומה
אז זה בעצם טרולינג בעילום שם? זה מספק?
זה משעשע קצת. וזה לא טרולינג. סתם תגובה אנונימית של רוצחת צמחים סדרתית שגם היא מבקשת תמיד צמחים עמידים, אבל שרוצה לקוות שיש לה חמלה גם לפחות חזקים.
אלה שלא ימותו לגמרי יקבלו סיכוי, אבל לא מתוך חמלה, אלא מתקווה לנס הוליוודי כזה של חזרה לחיים. וחשבתי שכתבתי על הפער בין אכזריות המרפסת להתנהלות בסלון. או שזו לא החוויה שהותרתי?
החוויה שהותרת בפוסט (וקצת על הספסל בגינה שאינה רחוקה מהמרפסת) דומה בין המרפסת ליתר החדרים. אבל נראה לי שאפסיק כאן. כתיבה יפה כתמיד שהפעם הפעילה בי טריגר.
כל אחד רואה את הדברים מנקודת המבט שלו מן הסתם