כמו לקפוץ ממטוס

בשבוע הבא יתחיל החודש ממנו אני חרד כבר תקופה. בסופו אהיה בן 50 וכל זה לא נראה לי בכלל.

אני לא מבין את הגיל הזה, 50, מה לי ולזה. הגישה הרציונלית – זה רק עוד מספר שבני אדם מצמידים לו משמעות – קורסת מול הסימבוליזם. יש לי חברים שצלחו את גיל 50, הם עדיין יוצאים חיים ובועטים, אני מסתכל עליהם כמו כורה פחם שמסתכל על קנרית במכרה, כל עוד היא מצייצת בכלוב שלה הכל בסדר. וזה לא שאני מרגיש או ארגיש אחרת. אבל בסוף מרץ אהיה בן 50 וזה כבד מנשוא. 

אני בודק על איזה יום נופל התאריך. הגיל הזה מזכיר לי את התחושה בקורס הצניחה, כשעמדתי בפתח המטוס וראיתי את הקרקע רחוק למטה ואפילו לא פחדתי. היה משהו כל כך מופרך ולא סביר ברעיון שאני עומד לקפוץ. אני מניח שזו הסיבה שאף אחד לא קופץ מהמטוס – זה הזוי מדי. מדריך הצניחה שעמד בפתח דחף אותנו אחד אחד, כמו דימוי גרוע במדים לזמן שלא נותן לאף אחד לעצור רגע ולשקול מחדש.

שואלים אותי מה אני רוצה ליום ההולדת ואין לי מושג. את עלומי האבודים, אם אפשר. אני בעיקר רוצה לא להיות המבוגר האחראי. שיתכננו בשבילי, שיחשבו בשבילי. אלא שהגיל והנסיבות מכתיבים את ההפך – אני המבוגר האחראי, החברים שלי הם מבוגרים אחראים ויש להם את הצרות והעניינים שלהם. תתמודד, ותגיד איפה בא לך לשתות, לאן מתחשק לך לנסוע. נו תגיד.

מה הייתי רוצה ליום ההולדת? את אותו אופנוע דוקאטי שתמיד רציתי וכבר לא יהיה, פלאסק לאלכוהול, זיפו לג׳וינטים, שלל ערבים עם חברים, בכל פעם עם מישהו או מישהי אחרת, בובות מטופשות מאמזון, לברוח לחוֿ״ל או לפחות לאיזה מלון בוטיק בצפון. או סתם לברוח. אולי פשוט לעבור את זה ולהגיע ל-51, בטח יהיה קל יותר. 

לפני כמה שבועות נסעתי במונית, מנסה להימנע משיחה עם הנהג. ברדיו התנגן ״אהבת פועלי בניין״, השיר על הפועלים ששורקים לבחורה ברומנטיקה של פעם ומיטו של היום. הנהג, שמח וטוב לב, הציץ במראה. ״אתה לא מכיר את השיר הזה אה?״. אמרתי לו שבטח מכיר, זו קלאסיקה. אני לא כזה צעיר. ״בן כמה אתה אחי?״ עוד חודשיים בן 50, אמרתי לו, ולמילים היה טעם מוזר. ״וואלה, אתה באמת לא כזה צעיר. אתה יודע בן כמה אני אהיה עוד חודש?״ לא ידעתי. ״בן 60, ב-28 בפברואר״. הבעתי התפעלות, ושתקנו קצת. 

ברמזור, כמה צמתים לפני היעד הוא עצר את המונה. ״הנחה, לכבוד יום ההולדת של שנינו, שני לא צעירים״. זה היה רגע מפתיע של חסד עירוני לא טיפוסי שעשה לי נעים בבית החזה. הודיתי לו, הוספתי איחולים לעשור החדש ויצאתי לרחוב. אולי זה מה שהייתי רוצה לקבל ליום ההולדת. עוד כמה רגעים כאלה. מזל טוב לנהג, שיהיה בן 60 מחר. תכף אצלי.