אהבה בדרכים וגעגוע
שפת האהבה של אבא שלי היתה נסיעות למרחקים ארוכים. שמונה שנים עברו מאז שנפטר לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, ואנחנו עדיין נזכרים במסעות שלו. איך למשל הביא את אחותי בשבת בערב לתחנה המרכזית בתל אביב רק כדי לגלות שהאוטובוס לבאר שבע ייצא עוד שעה, ואז פשוט הסיע אותה לבאר שבע.
נסיעות בשעות לא סבירות לבית אחד מילדיו כדי לתקן משהו, כי למה שנעשה את זה בעצמנו או נשלם לאיש מקצוע, נסיעה בשעת לילה מאוחרת מרעננה לתל אביב כדי להחזיר דובי שנשכח בתיק של אמא שלי לילדה שמתקשה לישון בלעדיו. סוכן נוסע של אהבה.
שמונה שנים ועדיין מדי פעם מבליח זיכרון ודוקר. לפעמים כשמשהו בבית מתקלקל ואני מתגעגע לתחושת המסירות והאהבה הזו שאין לה תחליף, ומגיעה עם כלי עבודה וחיבוק. ולפעמים סתם ככה בלי סיבה, או בגלל איש מבוגר בחולצת כפתורים מפוספסת תחובה יפה בתוך המכנסיים, שעובר מולי ברחוב.
ולפעמים אני חושב שאולי כל הנסיעות האלה היו יותר מדי. שאולי הנטייה הזו להתאמץ עבור אחרים, להתמקם בתחתית סולם העדיפויות, קשורה לדום הלב הפתאומי שהותיר אותנו בלעדיו. יש נטייה לאידיאליזציה של המתים, או כמו שאמרה לי אמא מהגן של נגה שאיבדה אב בגיל צעיר – המתים לא משאירים גרביים על הרצפה. וכשאני חושב על זה אני כועס עליו קצת, כעס של בן שנעזב פתאום בלי הסבר.
אולי אם היה שומר על עצמו יותר, נוסע פחות, מגלה קמצוץ אנוכיות, משקיע במזון בריא, בדיקות תקופתיות, פעילות גופנית, כל הדברים הטובים האלה שנועדו לרמות את המוות ולגנוב ממנו זמן, הוא עדיין היה כאן. רואה את הילדים שלי גדלים, מתלהב מהחבר החמוד של נגה (אשכנזי מבית טוב!), ואולי מדי פעם מתלוצץ איתי כי אין לי מושג איך להתמודד עם איזה קלקול בבית, מתחיל לתקן, נזכר ששכח כלי עבודה באוטו, הולך, חוזר, מסדר, ואז מחבק חזק.
טוקבקים אחרונים
 | espressocup על שקרים וזכרונות |
 | arikbenedekchaviv על לא מחבב את מארי קונדו |
| על קשיי פרידה ועל או… על ימים מוזרים בטוקיו | |
 | Cateded Ur על מזייפים מחאה בספוטיפיי |
| שתהיה שנה לא שקטה |… על חייבים לשחרר |
יותר מדי סרטים 
כתבת פוסט מאוד יפה ונוגע
נועםכרגיל אתה כותב נהדר ועם לב גדולהתאור של יוסי הוא כל כך מדויק, ממש לא ניתן למצוא תאור טוב יותר. הוא חסר לכם המשפחה וחברים רביםפנחסSent from my iPhone
הי, תיארת את הגעגוע לאביך בצורה מרגשת.
הכרתי את אביך כאדם נעים הליכות במובן הכי טוב של המילה…ותמיד התפעלתי מהאהבה
שהרעיף על אמא שלך…
* שרה טור *
נעם יקר, קראתי את הבלוג האחרון שלך על אבא.
ואני מאד מאד מזדהה איתו. הכרתי את אביך כילד. היינו חברים מאד קרובים ותמיד היה במקום הנכון ובזמן הנכון מוכן לסייע בכל שיידרש.
יש לנו זכרונות רבים ומשותפים. אבל אחד שנחרט בזכרוני ומרגש אותי עד היום נהיה כאשר בא לשמור עלי ולהיות בחברתי אחרי ניתוח מעקפים ולפני נישואיו של נעם בני.
דש חמה בבית לכל המשפחה.
איציק קנטי
תודה!
נעם שלום
אני עוקב אחרי הבלוג שלך. אתה כותב ככ יפה, רגיש ומאיר פינות מעניינות.
אני מגיב לפוסט הזה שלך כי הייתי מעורב בו.
שולח לך חיבוק חזק ומחזק אותך בהמשך כתיבה פוריה.
יעקב טרוסטלר
בברכה
יעקב ינקול טרוסטלר
Yaakov Yankul Trostler
972544935073+
97297671607+