הבעיה שלי עם "זהב שחור"
אני מאוד נהנה מ״זהב שחור״, הסדרה של כאן 11 על תולדות הראפ הישראלי. נהנה וחושד ותוהה. היא מעלה באוב מוזיקה שבזמן אמת גרמה לי לסערה רגשית ועניין. זו סדרה שעשויה מעולה, מסעירה, מניפולטיבית ומתעקשת על הסיפור שלה גם אם העובדות לא מסתדרות איתו. אני צופה ולומד על התפתחות ההיפ הופ בארץ הקודש, ומקבל על הדרך שיעור בעיתונות ומחאה.
הספק הראשון צץ אחרי פוסט שהעלה יואב קוטנר בפייסבוק. בפרק הראשון של הסדרה קוטנר מלוהק בתפקיד נציג הממסד השמרני שלא מתחבר לז׳אנר החדש והבועט. ״קצת וולגרי״ הוא אומר לאברי גלעד ב״עד פופ״, העריכה וההקשר מציבים את האמירה כביקורת על שב״ק ס׳. קוטנר שולף את הקטע המלא מהארכיון. לא שב״ק ולא ס׳, האמירה שלו באה בתגובה לשיר Me so Horny של 2 Live Crew הרכב שעשה ראפ מטונף ומיזוגני. כלומר עריכה מגמתית ואנטי עיתונאית שמוציאה את קוטנר רע בשביל סיפור. לא אהבתי.

ואז הגיע הטור של תאמר נאפר שבו הוא מסביר למה סירב להשתתף בסדרה. כי הוא ראפר פלסטיני מבחינתו, כי הראפ בישראל עושה רעש של כאילו מחאה אבל למעשה נטמע במיינסטרים. ״גיחכתי כשראיתי חלק מהם עולים לבמה עם שירים פרו-צה"ל כשהם לובשים חולצה של מוחמד עלי. הם אהבו את הדימוי של המרד, אבל לא שאלו נגד מי הוא נולד״. למה הוא לא מתראיין לסדרה ואומר בדיוק את זה? ״כי זה הרבה יותר עמוק מפינה קצרה שנערכת. מעבר למשבצת בתוך איזה פרק.״
יש לי בעיה עם נאפר ועם יוצרי הסדרה. הוא בחר לא לדבר, הם בחרו לכבד את זה ולא לדון בסיפור שלו. איזו שתיקה מכובדת ומפוארת. נאפר צודק פעמיים: ראפ היא מוזיקת מחאה, ולהיות ערבי בישראל שהופכת ימנית וגזענית יותר ויותר זה קשה. ולכן, אם אתה אמן מחאה, קח את המיקרופון שנותנים לך ותמחה. רוצה שלא יערכו אותך עריכה מגמתית? תדרוש את זה. התגובות הגזעניות והשטחיות לטור של נאפר (אותו הוא פרסם בפייסבוק) רק מוכיחות שהוא צודק. לא לומר את כל הדברים האלה בסדרה זו טהרנות, זה להשאיר את המגרש לקבוצה היריבה בשם איזה עיקרון נעלה ומטופש.
ויוצרי הסדרה? הם בחרו לא לספר את הסיפור של נאפר מתוך כבוד להחלטה שלו. איזה יופי. להוציא את קוטנר מהקשרו זה אחלה, אבל לדון בראפ פלסטיני, בהיבט של הז׳אנר כמוזיקת מחאה של מיעוט שמדוכא וחוטף מכות מהמשטרה, פחות.
אפשר להבין אותם, למה ללכת למחוזות פרובוקטיביים, להסתבך עם גורמי שלטון שיטנפו על כאן 11 והמסרים השמאלניים שלהם, אם אפשר להתמקד בשב״ק ס׳ ששרים על נקבות, ובנימי נים, ראפר פרוע שמחלטר בערוץ הילדים. בפרק הבא יגיעו סאבלימינל והצל. לתפארת המדינה והראפ הציוני ממלכתי.
בואו לפלוש איתי
הפלייליסט שלך נפסל, אמרה ההודעה, בגלל עידוד פלישה למדינה וטריוויאליזציה של מלחמה. לא פחות. הפלייליסט המדובר נקרא ״ונצואלה״. בשדה ההסבר הוספתי ״בואו נפלוש לונצואלה ביחד״. מישהו הבין את זה באופן מאוד מילולי.
מדובר באפליקציה חדשה בשם Josie שמאפשרת לאנשים ליצור פלייליסטים ולחלוק אותן עם העולם. אפשר לעקוב אחרי אוצרים כמו יואב קוטנר ועוד ידועים יותר או פחות, וליצור פלייליסטים בעצמך. תמיד אהבתי ליצור רשימות שירים, עוד מהימים בהם הייתי צריך לשבת עם טייפ כפול ולהקליט במשך שעות שיר אחרי שיר. בעידן ספוטיפיי זה קל הרבה יותר וכיף לא פחות. נעים להשוויץ בטעם המוזיקלי האנין לכאורה שלי.
במקרה המסוים הזה איגדתי כמה שירים שהתחברו לי יפה לתחילת 2026. פרנויה, תככים ושחיתות בינלאומיים, תחושה שהכל בוער, על הקצה, מנוון ומסוכן. בקיצור, די דומה ל-2025. אבל שומרי הסף של Josie לא התרשמו. אולי אפילו חששו שהמסר החתרני שלי יוביל לגל שני של תקיפות באמריקה הלטינית, אין לדעת.
אני חי בעולם של קצוות. מצד אחד חבורת טראמפ-ביבי-אבימעוז. חשוכים, פופוליסטים, תוקפניים וגזענים. מצד שני השמאל הליברלי, שתומך בפלורליזם, שלום וכל הטוב הזה. הנקודה שבה שני הצדדים נפגשים ולוחצים ידיים בחום היא צנזורה. בימין מנסים לסתום את הפה במגוון דרכים לכל מי שאומר את הדברים הלא נכונים. בשמאל מנסחים כללים ודקויות של איך ומה אסור לומר.
זה מהלך שמתחיל מכוונות טובות ונכונות. אין באמת מקום להתבטאויות גזעניות, הומופוביות, שוביניסטיות. ואז הוא מגביר מהירות והופך לאבסורד. מרוב רצון למנוע כל עלבון ופגיעה מצנזרים הכל. אחד הדברים שאני לא מחבב בעדות ההייטק למשל הוא ההתייחסות לכל בעיה כאתגר, וההצגה של כל פרויקט כהצלחה. הייתי שמח אם בכל מייל סיכום ארוך היה חלק אחד לפחות תחת הכותרת How did we fuck up.
מותר להיכשל, מותר להתמודד עם ביקורת ועלבונות, עם דברים שלא נראים לך, לי. זה צריך להיות מאוזן, צריכים להיות גבולות שמעדיפים ומגינים על המיעוט, על החלש. אבל זה לא יכול להגיע לצנזורה מוחלטת. אנשים צריכים להתמודד, לעבות קצת את העור, ללמוד לקום אחרי שנופלים. בסופו של דבר יש עולם שם בחוץ, עם ביביסטים ודומיהם, וצריך לחיות בו. חוסן והומור רק יעזרו.

טוקבקים אחרונים