סקס והענק הירוק

לפני כמה ימים צפיתי בגרסת אדוארד נורטון לקומיקס של מארבל, וסצנה אחת, די זניחה גרמה לי להרהור בנושא שבכותרת. ברוס באנר, המדען שהופך לענק הירוק כשקופץ לו פיוז, מתחיל להתמזמז עם חברתו, בטי רוס. העניינים מתחממים די מהר – בכל זאת, ליב טיילר איז אין דה האוס – אבל אז הד"ר עוצר. מד הדופק שעל פרק היד שלו מתחיל לטוס, וכשהדופק עולה, הענק הירוק-וההרסני-לסביבה יוצא לשחק. אסור לי להתרגש, הוא אומר לגברת טיילר. אפילו לא קצת, שואלת הבחורה באכזבה?

בשלב הזה, אמרה העלמה שצפתה איתי בסרט, הייתי מאחלת לו בהצלחה בהמשך הדרך ואורזת. אבל בסרט זה כמובן לא קורה. כי סקס, בסרטי מיינסטרים אמריקאיים, הוא לא פקטור. כלומר הוא כן, אם מדובר בדמות פתיינית שלילית. אבל הוא בדרך כלל לא מוצג כמניע או אלמנט חשוב במערכת יחסים. הד"ר באנר והעלמה רוס מאוהבים, אז מה זה משנה אם אפשר להזדיין או לא?

אז זהו, שמאוד. סקס משובח יכול להיות דבק בסיסי במערכת יחסים, וסקס רע, או סתם רמות ליבידו שונות משמעותית, יכולים לחרב קשר אמיץ שמושתת על חברות אמיצה ואהבה. תשוקה גורמת לנו לאבד שליטה, להחליט החלטות (שגויות, לא פעם), להרוס יחסים. איך שלא תסתכלו על זה, סקס הוא כוח מניע חשוב ורב עצמה.

אבל לא בסרטים, ולא בקונצנזוס. אישה עם ליבידו פעיל מדי תוצג כמעט תמיד כדמות שלילית, וגם אצל דמויות גבריות, חרמנות תיתפס כתכונה בהמית ולא אטרקטיבית. זה מגוחך, זה מנותק מהמציאות. קל לצאת נגד ההשפעה המזיקה של פורנו על בני הנוער – אבל מה עם כל הרעיונות הפוריטנים שחודרים למוחות סמי-מפותחים מהטלוויזיה, האינטרנט, הספרים והקולנוע? האם העובדה שבחברה המערבית מיניות יתר או סתם חיבה לסקס יצירתי ותכוף נתפסים כשליליים, לא פוגעת באיכות החיים של המתבגרהטיפוסי וצפונה לו, ומייצרת תסביכים, רגשות אשמה – וסקס בינוני.

בבוראט יש התייחסות מעולה לתפיסה המערבית: סאשה בארון כהן כבוראט עומד מול חלון ראווה של הלבשה תחתונה סקסית ומאונן באמצע הרחוב, למבוכת העוברים והשבים. דימוי מדויק למדי: לגרות ולמכור באמצעות סקס זה לגיטימי, להראות בפומבי את תוצאות אותו גירוי זה לא מנומס.

בקיצור, ובהומאז' לביקור של החיפושית בארץ: קצת יותר סקס חופשי ואהבה, קצת פחות שמרנות נוסח הוליווד.