הקול בראש

במונית בדרך משדה התעופה דיברנו על הבחירות. שיחה נינוחה, היה ברור שכולנו פחות או יותר באותו צד של המפה, אלא שאז אמר אחד הנוסעים שהוא שוקל לא להצביע בכלל. אין אף מפלגה שהוא מזדהה איתה.

הוא לא לבד, אני רואה בפיד שלי לא מעט אנשים שמתלבטים אם להצביע, מודיעים שלא יטרחו, קוראים לאנשים אחרים לא להשתתף במשחק המכור מראש. לדעתם. יש לא מעט נימוקים: מה כבר שווה קול אחד, כולם מושחתים, אין במי לבחור ועוד ועוד. ראיתי סרטון טיקטוק שבו מישהי קורעת את פתק ההזמנה להצביע, משל היתה ניצבת ב״שיער״ שמתעללת בצו גיוס לוויאטנם.

וזה נורא, דגל אדום, מכעיס ברמות של סקילה בכיכר העיר. אם אתם לא מצביעים אנחנו לא נהיה חברים. ארבע שנים של ממשלה איומה מגיעות לקיצן, שנים של טבח השבעה באוקטובר, מלחמה שלא נגמרת, שיאים חדשים בהרוגים בתאונות דרכים, נרצחים, פשיעה, יוקר מחיה מזעזע ושחיתות בכל מקום, הרג חסר אבחנה בעזה, קריסה מוחלטת ביחסים עם העולם ועוד ועוד. מדינה שהולכת והופכת לדמוקרטית ונאורה פחות, קיצונית ונבערת יותר. אם אני רוצה להמשיך לחיות כאן, אם אני רוצה שהילדים שלי יחיו כאן, המצב צריך להשתנות.

לא שינוי קיצוני. אני לא תמים, בבחירות הבאות אפשר לבחור במגוון טעמים של אותו דבר. יש ימין מתון, ימין רך, ימין רכרוכי, ומפלגת חצי שמאל אחת. הבחירות הן לא על שינוי כיוון משמעותי במדיניות. הן מאבק בין שחיתות נטולת בושה שמובילה לחוסר תפקוד, הדתה וקיצוניות, מול מינהל תקין והתנהלות פחות או יותר רציונלית. מה שפעם נראה לי בסיסי, הפך למותרות, ליעד נחשק. ובשלב הזה אסתפק במעט, בחישוב קטנטן של מסלול מחדש, שיתחיל אולי מגמת עלייה, במקום הידרדרות במדרון שאנחנו מחליקים בו.

כדי שכל זה יקרה אנשים צריכים להזיז את התחת שלהם לקלפי. ברור לי שההצבעה שלי לא מזיזה את המחט. קול אחד בודד, שבבחירות הקודמות הלך למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, והתפוגג לו בדממה. אז למה להתאמץ ולעמוד בתור? הקול שלי הוא הרי טיפה בים. אבל כמו שכתב דיוויד מיטשל ב״קלאוד אטלס״, הים הוא בסוף בסך הכל המון טיפות מים. כבר היו מערכות בחירות שהוכרעו על חודם של אלפי קולות בודדים. מספיק שאני וכמה שכמותי יתייאשו ויישארו בבית והופ, החמצה. אם כבר קיבלתי יום חופש, אצעד חמש דקות, אעמוד בתור לא ארוך מדי ואטריח את עצמי להכניס פתק למעטפה.

ויש גם את העניין הקטן הזה של מצפון. השיטה הנהוגה בישראל החלוקה של קולות למנדטים היא יחסית. לא הצבעת? הקולות של מגזרים שמצביעים באחוזים גבוהים – חרדים, מתנחלים – מקבלים משקל גדול יותר. אני לא מתכוון לתרום את האין קול שלי לאנשים האלה.

בסופו של דבר אני עושה את זה בשביל עצמי. כדי לא להרגיש אשם, כדי להיות מרוצה ממה שאני רואה בראי. פעם הייתי ניגש לקלפי בחרדת קודש, היום אני הולך להצביע בחרדה קיומית, מרגיש יותר ויותר את האדמה רועדת מתחת לרגליים. אז אצביע, ואנסה לשכנע את המעגלים הקרובים לי להכניס למעטפה פתק מהצד הנכון של ההיסטוריה, ואקווה לשינוי – עדיף לטובה, אבל גם קצת פחות רע יתקבל בשלב זה באנחת רווחה.