מתכנן ורוקד

משפט יפה שנתקלתי בו בסדרת נטפליקס אומר ש-Failing to plan is planning to fail. חשבתי עליו בשישי האחרון, גמור מעייפות וטרוט עיניים, מנסה להבין את סדרת הכשלים שהביאו אותי עד הלום. לחשוב, לא להתחרט.

זה התחיל לפני שבועיים, כשחברה אמרה שיש מסיבה ששווה ללכת אליה באחד מימי חמישי הקרובים, ובוא נקנה כרטיסים. קנינו. למה לא? שישי הוא לא יום עבודה, אפשר לישון כמו בנאדם, קל.

שלושה ימים לפני הגיעה הודעה בקבוצה המשפחתית שהזכירה: בשישי, ביום שאחרי המסיבה, יש לנו סיור משפחתי במוזיאון תל אביב בעשר לפנות בוקר. מצד אחד הייתי צריך לציין את זה בלוח השנה, מצד שני לא טרחתי להציץ בלוח לפני שקניתי את הכרטיס, אז מה זה משנה. זה המצב, עכשיו לחשוב ולהחליט מה עושים.

ובכן אין בעיה. המסיבה מתחילה בערך בחצות. נגיד שעד שלוש אני בבית, מכוון שעון מעורר לתשע וחצי ומצליח לישון שש שעות נאות ולהגיע למוזיאון מאושש יחסית. מרוצה מהפתרון חזרתי לענייני. חמישי הגיע, בסביבות חצות אחרי דרינק ראשון יצאנו בחבורה למסיבה, כשאני מוכן לכל וסגור על תוכנית הפעולה. נבוא, נראה, נרקוד. שלוש במיטה, עשר במוזיאון.

חזרתי הביתה קצת אחרי ארבע בבוקר. נכנסתי למיטה, עדיין טעון ונמרץ מהמסיבה, ואמרתי לעצמי שלא נורא, גם חמש שעות שינה יספיקו. בפעם האחרונה שהבטתי בשעון, מנסה להירדם, השעה היתה כמעט ארבע וחצי.

פועלי הבניין שמשתפץ ונבנה מחדש לידי התחילו לעבוד בשבע בדיוק. התעוררתי כשאני מצפה למצוא באמצע החדר שלי איש עם קסדה ופטיש אוויר, קודח ברצפה. השעון החכם שלי סיפר לי שישנתי בקושי שעה וחצי, ושזה לא ייגמר טוב. הגעתי למוזיאון מרגיש כאילו חזרתי מיפן היישר אל הג׳ט לג של החיים. יש פה מסקנות מתבקשות ומוסר השכל, אבל האמת היא שאני לא מתחרט על כלום. היתה מסיבה מעולה, מזמן לא רקדתי, ותוכניות זה נחמד אבל אוברייטד. אני כבר אנוח בדיור המוגן.

תגים: , , ,

תמונת הפרופיל של לא ידוע

אודות noamres

אבא לשלושה ילדים מדגם משובח. פעם עיתונאי, היום בהייטק. גיק, לא אוהב מלפפונים וקישואים

להשאיר תגובה